לאודי, למיכל ולסוריקטה

אין לי כח לכתוב הרבה. כרגיל.. אני גם ממש כועסת על עצמי. סיפרתי לה ששאלתי על זה בפורומים. והיא אמרה ש:"לא מעניין אותה מה מטפלים אחרים אומרים על זה. שהיא לא צריכה אישורים מאחרים. ושהיא בטוחה בדרכה. ושחבל שאני לא מדברת איתה על זה, ועל מה שמפריע לי, אלא כותבת בפורומים. ושאני קצת יורה לעצמי ברגל. הורסת. לא מאפשרת או מקשה מאד מאד לתת לי וחבל". אז עכשיו אני מרגישה חרא! מרגישה שהרסתי. ושבטח בחיים היא לא תעשה בשבילי יותר משהו כזה. נחמד. סימלי. וגם אני בטוחה שהיא נפגעה. אודי... בבקשה תגיב.. ומיכל וגם אודי: מיכל, איזה שיטה בדיוק זאת השיטה של המטפלת שלך שהיא לומדת עכשיו?? מה זאת השיטה הזאת שבגללה היא מחבקת?? ומכסה בשמיכה?? אודי, האם אתה מבין או יכול לנסות להסביר מה זאת השיטה הזאת? האם אכן יש גישה כזאת בפסיכולוגיה? של "שצריך לתת למטופל את הצורך שלו ושיחווה דברים על מנת שיצא מה"סכמה" שבה הוא נמצא....משהו כזה- מצטטת את מיכל. האם אולי זה "פסיכולוגיית העצמי?"- קוהוט?

אני מבינה שהתחלת טיפול וזה כבר מבורך בעייני. וגם שחזרת לכאן(: לא יודעת למה היא אמרה לך את זה, אני אשאיר לאודי את הבמה להגיב, כי קטונתי. אני, לא יודעת אם הייתי יכולה להכיל את תגובתה אלייך. שבת שלום!

לא. לא "התחלתי טיפול"..אני כבר בטיפול. אצל אותה אחת.. מאז.. נו.. "המחליפה". זוכרת? אלא שבגלל כל הסיפור, עם הקודמת, שבסוף נשארתי אצל ה"מחליפה" , ואז קרה "בצירוף מקרים" ( ממש לא לדעתי.. אני כותבת זאת בציניות), שפוטרתי אחרי 10 שנים! בסערה, ממקום שהיה לי כבית.. ווד כל מיני דברים שקרו בטיפול, ושאני מרגישה שאני לא מתקדמת לשום מקום, אז אני בספקות. ודברנו על זה המון. עד שבסוף היא אמרה שאם הספקות כה גדולים, אז אם אני רוצה לעשות הפסקה ולחשוב מה אני רוצה- אז שנעשה זאת. ושלא אדאג. כי היא תמיד כאן. ותמיד אוכל לחזור. לכן בקשתי המלצות. את מבינה? אני מרגישה שאני זקוקה למישהו ( חיצוני- שלא היה קשור לכל מה שקרה לי עם הקודמת) שיעשה לי סדר.. בנתיים, אנחנו ממשיכות להיפגש. פשוט כי אני לא מסוגלת לעזוב או לסיים לפני שתהיה לי כתובת חדשה. אולי זה הזוי. אבל אני מרגישה כל כך רע, שאני חייבת החזקה. זהו. זה ממש מסובך. ולמה לא היית יכולה להכיל את תגובתה? תראי, גם לי קשה עם התגובה שלה. מצד שני, אני מבינה שהיא גם בנאדם. ואולי זה פוגע. ואולי היא נפגעה? היא כלכך מתאמצת לתת לי. להתכוונן אלי.. ו.. אני בשלי: מספרת לה על ספקות, על פנייה למטפלים אחרים בטלפון, ועכשיו פתאום "מעירה" על העוגה. אז כן.. כנראה שיש לזה מחיר. אני לא קלה. באמת. קשה לטפל בי. זה בטוח. אבל היא כן אמרה שנמשיך לדבר על זה. ושכדי שהיא תבין, עדיף שאדבר איתה. ולא בפורומים. זהו. חוץ מזה, שאני בטוחה שאולי יש כאן גם אגו שנפגע.. שלה, כמטפלת. אודי, איך אתה היית מרגיש במקומה? אם מטופל היה משתף אותך בפחד שלו ואומר לך שהוא מפחד שאתה לא מטפל טוב? ( טוב מספיק).

כן אני מבינה את מה שאת אומרת, אם כי בהתחלה התבלבלתי... לדעתי, כל מטפלת שתלכי אליה תהיה מעורבת במה שקרה אצל הראשונה, לא? לא הבנתי ככ מה ההבדל בין זו המחליפה/הנוכחית לבין מי שאת כביכול רוצה/מחפשת? לגבי התגובה שלה- תראי, אני מצפה מפסיכולוגים לדעת לקבל כל התנהגות (כמעט כל) של המטופלים שלהם. בכל מקרה זה מה שאני מרגישה שהם עושים. גם אם אגיד למטפלת שלי ואמרתי את זה לקודמת, שאני לא יודעת אם הטיפול טוב לי, הם בכל מקרה משליכים את זה עלינו בחזרה. יצא לי להגיד למטפלת שאני שונאת אותה.. והכל בסדר. אני עדיין אצלה והכל טוב יפה. ולא, היא לא נעלבה. השבוע כשנפגעתי ממנה, אז דיברנו על כך, והיא אמרה שהיא צריכה להיזהר אולי יותר, אז שאלתי אותה, אז עכשיו לא תגידי לי שום דבר שאולי יעליב אותי?! היא ענתה שאם זה לא נצרך מאוד, אז לא. אז כן זו הציפיה שלי ממנה. אני יודעת שהיא שם בשבילי. ברור שלכל מטפל יש רגשות, אך הם צריכים לעשות הרפדה ולדעת שזה לא מכוון אליהם אישית כבן אדם, אלא כמטפל אולי. מקווה שהצלחת להבין את כוונתי. בעבר עם ילדים, העברתי להם כל מיני טיפולים, את חושבת שכל הילדים רצו לבוא אליי? שכולם שיתפו פעולה? ממש לא. אני האמת ברור שנעלבתי מחלקם, אבל גם יודעת ששום דבר לא היה דווקא אליי. נראה לי שכל עוד את כותבת בפורום וזה בלי הסתרה ממנה, ונראה שאכן כך אצלך, אני לא רואה שום בעיה. את גם יכולה לתת לה לקרוא אם תרצי.