הטוב, הרע והמכוער

באתי להקיא קצת מילים, להתרחק מהקצה שכמעט ומעדתי לידו. מרגישה כמו כל הסצנה בסוף של "הטוב, הרע והמכוער". מכירים? ששלושתם עומדים במעגל, וכל פעם מתמקדים באחד אחר. והטוב, בכלל לא טוב. אולי רק נראה טוב (בכל זאת, קלינט איסטווד). הוא זומם וערמומי ובסוף הכל מתנהל כמו שהוא רוצה. אז עומדים ה"טוב" שלי, שמוטל בספק רב, הרע שלי, שאין עליו עוררין והמכוער שבי, שמורגש היטב ומרים את ראשו המיוזע בלי להתנצל. בא לי להיות הבמאי, לעצור את התמונה ולחבר את כולם יחד לאותו יצור. עוד לא החלטתי אם להועיד אותו לחבל התלייה, לחיי נדודים במדבר או סתם לשינה ארוכה, אולי אפילו מיטיבה. ומצחיק, אבל אם אני מדמיינת מי בא להושיע - זה לא יהיה עוד אדם. סוס חביב, שאפשר יהיה לברוח עליו לאן שיתחשק לו. יש בי מערב פרוע ומאובק. נעמה.

אודי, כתבתי תשובה שגרמה לי לרחף בין מחשבות, מחקתי את הטיול ועכשיו התגובה כמו לא קשורה. ובכל זאת, מאיפה מגיע כל פוטנציאל ההרס האדיר הזה שנמצא אצלי? הוא לא הרס אנושי, הוא הרס של יצור-תפלץ דוחה. מה זה אומר שיש בי כאלה מאגרי רעל? נעמה.