הספר

אודי, אני כל כך נרגשת שדעתי על ספרך חשובה לך וקצת המומה...באמת?? דעתי חשובה? אז אני ממש ממש בהתחלה קראתי את הפרק הראשון, ובימים הבאים אני ממש אהיה עסוקה כך שלא אספיק לקרוא, נוסעים כלנו לשבת ולפורים וחוגגים ימי הולדת למספר בני משפחה יחד, נוסעים לסופ"ש ארוך אז יהיה שמח ורועש. דבר ראשון תפסו אותי המילים ל"אבא שאינך אך הנך", ממש צמרמורת..הלואי שאפנים כמוך את הנוכחות של הקרובים לי שאינם... נשמע כל כך בריא :) כל כך שמחתי שאמרת שאפשר לדלג על פרקים מסוימים כי אני לא אשת מקצוע ופחדתי שלא אבין כל כך, אך הספר מובן, וסכין המנתחים בהחלט תואמת את התיאור של המקצועיות, בכלל גם לגבי טיפול רגיל זה כל כך רגיש ופה אנחנו קוראים זאת יום יום.. חשבתי פתאום שקל לי מאוד לדמיין וכשאנחנו עובדות על דמיון זה נחווה אצלי ממש חזק, אז בהחלט יש מחשבות על טיפול בהיפנוזה אך מה לעשות היא לא עובדת בשיטה זו ...ומאוד מעניין שדווקא אנשים חכמים יותר קל להם, חשבתי הפוך. סיפורי מקרים לדעתי בספר מאוד מאוד חשובים ותורמים ובמיוחד לאנשים שאינם מקצועיים, המקרה של מיכל ממחיש כמה היפנוזה לא מפחידה ושיש לנו שליטה, אני אדם שכל כל מפחד מאיבוד שליטה ובכלל חשבתי שזה לא בשבילי...ושיש למטפל שליטה עלינו קצת מפחיד, אך גם בטיפול רגיל יש לו שליטה פחות מודעת אולי....אבל אולי זה יועיל לי בעתיד...מי יודע? אולי יום אחד אופיע על מפתן דלתך לטיפול שכזה. תודה אודי שדעתי חשובה לך :) מיכל