בהמשך לכל: בשיר

http://www.youtube.com/watch?v=fQXOMHwp5Zo מכיר את זה אודי? של נתן יונתן... האם טיפול לא אמור לפעמים להיות קצת כמו הבית? ואז כמו בשיר: "הבית הוא מקום שאם אתה חייב לשוב אליו, תמיד פתוחה בו דלת לקראתך.." זה מה שממני נמנע- בהקשר של הטיפול הראשון. הכואב. אין לי דלת פתוחה. ( ולא עשיתי משהו ש"מגיע" לי שהיא תיסגר. לפחות לא משהו מוחשי. מציאותי. ) אז... הכאב.. והלמה?

היי סמבדי, קראתי את הכאב שלך ואת התחושה המערערת הזו, שלא ברור למה? חשבתי לי על שיר אחר של נתן יונתן: http://www.youtube.com/watch?v=LacSJOqvCyM (על אף שאני אוהבת אותה מאוד, היא לא שרה את זה כמו שהמילים נקראות לי. אבל נראה לי שיותר מתאים לשים לינק למוזיקה מאשר למילים, אולי תתחברי) הגעגוע שלך לבית התחבר לי אליו. ורציתי לומר משהו על תגובה שלך למטה, שכתבת שאת לא רוצה לקבל מהמטפלת שום דבר, שרק תטפל. חשבתי לי שהרי טיפול הוא לתת ולקבל. הקונקרטי מקבל ביטוי מאיים יותר, או שיותר קל לזהות את זה שהוא מאיים כי הוא כלפי חוץ, אבל הנתינה והקבלה הפנימיים והרגשיים מכאיבים גם הם למי שלא מורגל ביכולת המיטיבה שלהם. נעמה.