אודי

אודי, האם יש גישות טיפוליות שסובבות סביב איתור צרכים של המטופל וסיפוקם (במידת האפשר)? ולמה כל הטוב הזה שמורעף עלי ע"י המטפל מכניס אותי לחרדה? אני יודעת שאת השאלה השנייה תחזיר אליי כדרכם של פסיכולוגים אז לפחות על השאלה הראשונה תענה (-: ידע נותן לי כוח ומפחית חרדה. תודה, נטע.

הי נטע, שאלתך עוררה בי כמה מחשבות שהייתי רוצה לחלוק - יש בי פנטזיה, די חזקה, כנראה, שהזמן יחזור לאחור להיווצרותי, עוד טרם לידתי, ושאותה אם שגידלה אותי תהיה בריאה ו'אם טובה' דיה. רק הדמות ההיא. ללא פשרות. ואז, אז מגיע לחיי איש אחד (המטפל) בשלב מאד מאוחר, ומעניק לי הרבה מעולמו, אבל בואנה, הי, מה פתאום?! הוא לא אמא שלי, והפנים לא מוכן לפשרות ולחלקיות כזאת. ואז עלול להיווצר בלבול או כעסים. מה גם שאותה אמא נתנה טוב, אך מהול ברעל. לא פלא שיכולות להתעורר כך חרדות. סוריקטה

יקרה, תודה שהגבת. זו פעם ראשונה שאת מגיבה לתכנים שאני כותבת. קשה לי לקבל כל כך הרבה טוב מדמות גברית. קשה לי להיות מטופלת. אני מרגישה שהוא מזין אותי, ואני לא יודעת איך לעכל את זה. האינסטינקט הראשוני הוא להקיא. לדחות את מזון הנפש. נטע.