יומולדת בטיפול...

הי , עדיין בתקופה קשה.. לכן כבר בקושי כותבת. אך קוראת ועוקבת כל הזמן ומקרוב.( אחרי חנה, במבי, נעמה, הילה, מימה כמובן, סויקטה, רוני.. והאחרות הקבועות). שאלה : מה דעתך אודי, על מטפלת שמביאה עוגת יומולדת( אישית כזאת) למטופל? היא יודעת את התאריך המדוייק, וזה בדיוק "נופל" על יום הפגישה. אז ..איך שנפתחת הדלת והוא נכנס לפגישה, הוא רואה עוגה קטנה ובלון על השולחן שבינו לבין המטפלת. האם זה מעבר למקובל בטיפול?

וואו! זה קרה לך?! אני גם תהיתי בדיוק כך אם זה מעבר למקובל לעשות דבר כזה בטיפול.. כל כך קיוויתי ורציתי שזה יקרה לי ביום הולדת שלי, אך די ידעתי שהסיכוי קלוש. ואכן.. לא קרה.. היא עשתה את זה בשבילך???

הי סמבדי, טוב לראותך. מקווה שאת בכ"ז חשה בטוב. דאגתי לך אחרי פעם שעברה. אני לא חושבת שהייתי רוצה. זה מרגיש לי ערבוב יתר על המידה בין החיים שלי לבין מה שקורה בטיפול. לדעתי, די דומה אני קצת התלבטתי אם להביא לה משהו לפורים. אבל אני לא רוצה... כי זה משהו שקשור החוצה ואני לא רוצה להיות שם בחיים שלה.

בין מטופל שמביא ( או רוצה/חושב להביא) משהו למטפל, לבין מטפל שמביא. אני שאלתי על האחרון: המטפל מביא..

פשוט אותי תפס יותר העניין של לערבב בין מה שקורה לטיפול לבין החוצה. פחות מאיזה צד זה מגיע. אני לא הייתי רוצה את זה ממנה כך. אבל מניחה שכ"א בטיפול שלו יכול ומתאים לו דברים אחרים, כנ"ל לגבי המטפל.

הי סמבדי, אני חושבת שמעשה כזה בפועל עלול לעורר חרדות רבות ומציפות, אולי גם כעסים. כאילו רגשותיו של המטפל תופסות כאן מקום רב מידי, ומה פתאום רגשות שמחה ואושר ומתוק וחגיגה כשאת בכלל שבורה ואבודה. את מרגישה פריצת גבולות? את מרגישה שהיא מנסה לרצות אותך בגלל מצבך? (בהנחה שמדובר עלייך ועל הטיפול שלך) סוריקטה

הי סוריקטה( וכולן). לא אפרט.. רק אומר שדברים שבעבר הרגשתי איתם בנח, או שפשוט קיבלתי בנינוחות או שלווה, או אפילו שמחה, כבר לא נחווים כך יותר אצלי. וזה לצערי. אני בכלל לא בטוחה שיש לזה קשר לטיפול הנוכחי ( לא בטוחה גם שזה תיאור המצב הנכון כרגע), אלא יותר לטיפול הקודם. למה שקרה בו. לאיך שהוא הסתיים. אני מבינה, יותר ויותר, ככל שחולף הזמן שפשוט נדפקתי. באתי מראש עם פצע מסויים כנראה. ( שרק חלקו היה כנראה במודעות), אבל הפצע הזה, לא רק שלא החלים או התרפא, אלא קיבל בומבה רצינית. שרק העמיקה אותו. ואני כבר בספק לגבי עצמי. כלומר: לגבי היכולת שלי להיעזר בכלל בטיפול נפשי. ואני כותבת את זה כל כך בצער. כי איך אפשר לעזור לי אם זה המצב שלי וזה בעצם מה שאני חושבת על עצמי ומרגישה? אני לא יודעת אם זה בר תיקון. בתוכי אני מאמינה שהרצון לקבל, להיעזר, קיים. אבל היכולת- נמחקה. או שאולי זה צריך להיות כמעט "קוסם" כדי לעזור לי להצליח בכלל להיות במצב שאני מאפשרת לטפל בי. כבר הבנתי ( כי אמרו לי/רמזו לי/ המליצו לי) שתשובות על מה שקרה- ניתן יהיה לקבל רק "בוועדת האתיקה". כי אולי יש כאן שא' של מקצועיות. הרי כשהלכתי למטפלת מוסמכת ומורשית, ציפיתי להתנהגות מקצועית. וככל הנראה, ואני אומרת בזהירות- שבמקרה שלי, המקצועיות כנראה מוטלת בספק גדול. ( או כפי ש"מומחה" אמר, "פתוחה לשאלות לכל הפחות). אך איך זה יקדם אותי? נקמה זה לא אני. והכי גרוע- אהבה. עדיין זוכרת גם את הטוב. מה זה אומר עלי שאני עדיין אוהבת אותה?? שאני דפוקה? בקיצור: מאבק... ובנוסף- מציאות חיי שהשתנתה לבלי הכר. מקצה לקצה. ללא הכנסה. אחרי שהייתה כזאת שנים. יציבה. בטוחה. קבועה. לדעתי- הכל קשור למה שקרה באותו טיפול. והנה- כבר חלפה לה שנה... והיא- עודנה בארץ. ממשיכה לטפל. ואני- לא פונה לשום וועדה. בעיקר כי אינני רוצה בנקמה. או בלהזיק לה. הדבר היחיד שהייתי רוצה זה להירגע. וזה היה קורה אולי לו הייתי יודעת שזאת היא שכשלה. במקצועיותה. ושלכן, זה לא יקרה לי שוב. עם מטפלת אחרת. ואולי וועדה "מכובדת" הייתה מעניקה לכך גושפנקא. ולי הייתה רגיעה. איך אפשר לדעת שמטפלת שרשומה בפנקס הפסיכולוגים, תחת ההתמחות :"קלינית" , היא בסדר? איך? מאבק. פשוט נדפקתי. אם לפני כן הייתי חשדנית מעל הממוצע וזהירה בקשרים קרובים( כי מי שמכיר אותי, לא היה מאמין שאני היא זו שכותבת מילים אלו, שכן אני "נתפסת" כסופר חברותית, פתוחה, יוצרת קשרים חברתיים חדשים בקלות) , אז היום אני סופר חשדנית. פשוט חושדת בכל דבר. מה נסגר איתי??? איך להאמין? וכל זה מעוגה. ( שבעבר- מי בכלל עשה מזה ביג דיל?).

אני מאוד מתחברת למה שסוריקטה כתבה, זה נשמע ממש בעייתי, ואני מדברת בתור אחת שהמטפלת מאוד מאוד קשובה אליי...ראי ערך השמיכה...היו לי ימי הולדת כבר שלושה... בקרוב ממש הרביעי אצלה ואפילו מילת מזל טוב לא נאמרה, רק אני אמרתי שיש לי עוד מעט יום הולדת ודברנו על מה זה עושה לי וזהו, לא חגגתי איתה אף פעם, היא לא הביאה לי כלום....היא לא מביאה לי דברים בכלל.(דווקא מחברת ועט שאחרות מקבלות מעורר אצלי קנאה כי אני כותבת המון, אבל במחשב אז אולי בגלל זה?)היא הביאה לי פעם איזו אבן לצורך כך שארגיש שהיא תמיד איתי...וזה היה מזמן ועוד מתנת פרידה קטנה כשנפרדנו.....ואני חושבת שזה מאוד נכון לעשותו, ולגבי מה שכתבת שהטיפולים אינם מספיקים או טובים דיים ולכן אנחנו בפורם לדעתי אינו נכון, הטיפול שלי הועיל לי מאוד וקידם אותי מאוד בהמון תחומים, רק שפה אני כותבת חלקי ובד"כ את הדברים הפחות טובים...