ילדות אבודה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

10/03/2014 | 15:30 | מאת: נטע.

אודי, אני והמטפל מנסים להרכיב את כל חתיכות הפאזל לכדי תמונה אחת. אנחנו רק בהתחלה, בקצוות. עוד חלק ועוד חלק, רסיסים של ילדות. ילדות אבודה. מנסים לאסוף את השברים. לאחות את מה שניתן, ולהשלים עם מה שאבד מבלי לשוב. נטע.

הי נטע, עבודה קשה, משמעותית וחשובה. וכמו בפאזל אמיתי - המסגרת והקצוות חשובים ביותר. אודי

11/03/2014 | 22:33 | מאת: מימה

הקטע של ההשלמה תמיד היה לי קשה .. כאילו רציתי בטיפול להשלים *את* מה שלא היה ולא *עם* מה שלא היה. על כל פנים מבינה לליבך ומתארת לי שמדובר בתהליך לא קל וכאוב מבחינה רגשית. אבל אחרי איסוף הרסיסים אולי אפשר יהיה להמשיך הלאה ממקום חדש? מאמינה שכן.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית