.

שונאת את הטיפול הזה!! שונאת שאני מחכה כל הזמן שיגיע יום הפגישה. נמאס לי מזה! עד שמגיע אפשר להשתגע.. ולא שכיף לי בין לבין... לא!! הכל רע ואין כלום.. בעצם החיים שלי הם הטיפול עצמו והמתנה בשאר הזמן לטיפול שיגיע. זה הכל. ואני שונאת אותה על זה שלא מעניין אותה ועל זה שאני בסך הכל אחת מהמטופלים שלה.. היא לא מחכה לי ואני לא חשובה לה. לה יש חיים מלאים ואני בשבילה נקודה אחת בקושי.. אולי גרגר אבק. יש לה הרבה מטופלים. מה הסיכוי שהיא מחכה לי? מה הסיכוי שאני במחשבות שלה בין לבין? אין הרבה סיכוי. כל כך שונאת לשבת אצלה ולהרגיש את הדקות חולפות להן לפני שמגיעה שוב למצב של המתנה. כל דקה שעוברת כואב לי. כל זה גורם לי לשנוא אותה.. לראות איך כל כך קל לה לעומתי שהזמן עובר.. מה זה מפריע לה? אחרי יש לה עוד מטופלים ויש לה חיים. וכבר דיברתי על זה בטיפול, לא יצא כלום. אמרתי, היא יודעת ומה קרה? אני ממתינה עדיין והיא שלווה ורגועה. מה עוד לעשות חוץ מלדבר על זה? בטח התשובה בשבילי היא רק - תדברי את זה בטיפול. עשיתי.. לא עוזר. מה עוד? אין. מה לעשות אם כך? נשאר רק להמשיך לסבול.

לא יוצא כלום מכל הלגיטימציות האלה.. זה לא מקל עליי

אני ממש רואה את עצמי כותבת את ההודעה הזו. אני ממש הרגשתי ככה, ולפעמים עדיין. אבל זה עבר, ויותר קל לי. אני יודעת שהיא חושבת עליי, ושאני חשובה לה. נכון שאני יודעת שיש לה עוד מטופלים, אבל אני מתעלמת מזה. ובשבילי היא רק שלי, ולא של עוד אחרים. וזה מספק אותי. קשה גם לחכות בין הפגישות, אז תחשבו יחד מה כן ניתן לעשות על מנת להקל. באמת שהודעה כזו כמו שלך גם אני כתבתי לפני תקופת מה, אבל היום אני קצת במקום אחר.