קשרת קשרתי קשר קושר נקשר מקושר מתקשר

אני כבר עמוק בתוך הטיפול, אז התהיה התרחקה. אבל.... תחשוב על אדם שלא מכיר את העולם הטיפולי ומגיע לטיפול. בדיוק כמוני בתחילת הדרך. כן, היו כמה הפתעות וזעזועים שממש לא ציפיתי להם. לא חשבתי שאדמה לאיש זר בארץ נוכריה שאמור ללמוד לא רק את השפה החדשה אלא גם את התרבות השונה. אולי בפעם אחרת אצייר את ההרגשות שהיו לי על מפתן הארץ הטיפולית. היום התערבתי והתערתי שם, ומרגיש כותיק ורגיל. ובכל אופן עולים לי תהיות יסודיות ומהותיות: האם רק נדמה לי שמרכז העולם הטיפולי הוא הקשר? הקשר שנוצר ומתפתל וחורק ונלחם על חייו??? ביני לבינך ובין כל אחד מהמשתתפים כאן: אם לא שאתם יודעים שבטיפול עובדים דרך הקשר המתרקם בין המטופל למטפל - האם הייתם חושבים שזה המרכז, התווך??? אני זוכרת את השוק שהיה לי כשהבנתי שעל זה אנחנו עובדים. עברתי את השוק ההוא, שרדתי והמשכתי. אבל.... העבודה בחדר הטיפול הוא כמו מיקרו למאקרו שבחוץ, האם כל ההסתבכויות הנפשיות שלנו מרוכזים ומפותלים סביב ה"קשר" שלנו עם הסובב אותנו??? או, בהגזמה, כדי לסבר את האוזן: אם הקשרים הבין אישיים שלנו יהיו תקינים ובריאים - גמרנו, פיניטו, לא יהיה לנו עבודה בחדר הטיפול??? משהו בסיסי כאן לא מובן לי. אולי גם התהיה שלי כאן לא מספיק מובנת.

הי לאה, אני חושבת שתמיד אפשר למצוא על מה לעבוד. גם בתוך קשר 'תקין ובריא' אפשר למצוא את המהמורות. אפשר לעבוד, אם רוצים. אפשר גם לבחור לוותר. וגם הטיפול מוגבל בסופו של דבר, נראה לי. סוריקטה