שימושית

נהיה מרץ. וזה אומר שמתישהו לאורך החודש הזה המטפלת שבה, הטיפול חוזר. לא בדיוק חוזר, כי בטח יהיה אחרת. חוזר במטמורפוזה כלשהי. אני אמורה לכעוס, להיסגר, להתרחק, להתלבט, לשתוק. וכרגע ממש לא מרגישה ככה (למרות שהמבחן האמיתי הוא תמיד הרגע בו אני על הספה והמילים שמתמקמות בקידמת הפה נשארות שם בלי לצאת). ויש בי פחד, אולי אם לא אכעס, אם לא אמחה, אוכיח לה שלא משנה מה תעשה אשאר? אתן לה כוח לעשות בי כרצונה? אולי מנגנון שמירה עצמית השתבש כאן, וזו בעצם התנהגות מקולקלת? ומה אני משחקת אותה מנסה להישמר, אחרי שהלכתי אתמול למצוא לי מי שיפגע בי. אבל עצובה לי מידי המחשבה שאשתמש בה ככה. אבל גם שהיא תשתמש בי עצוב לי ואני לא יודעת מה עדיף. אודי, הציטוט שלך "אנשים משתמשים בזה" נקרא לי פתאום רק פוגעני... נעמה.