מעשה קונקרטי..הטוב שבקרבה...

רוצה לשתף אתכם במה שעברתי היום לראשונה בטיפול...אתמול בערב דיברתי איתה ואמרתי שכנראה לא אגיע כי אני לא מרגישה טוב (משהו לא מדבק שאני סובלת ממנו והתפרץ...) ושאלתי מה דעתה היא כמובן אמרה שאעשה מה שאני מרגישה אם לבוא או לא... החלטתי לבוא כי אחר כך אתחרט כל השבוע :), אז באתי והרגשתי נורא, פיזית, גם בטח נראיתי לא משהו, היא הציעה שאשכב, אניח ראש על הכרית (התפדחתי בהתחלה, אח"כ זרמתי איתה) הורדתי נעליים ושכבתי, היא הציעה שמיכה וכיסתה אותי בה...שמיכה רכה ונעימה שבכלל לא ידעתי שיש לה בארון...ואני כבר 4 שנים כמעט שם רק בישיבה.......הרגשתי צמרמורת...לא זכרתי מתי בפעם האחרונה מישהו כיסה אותי או אם בכלל, בכל מקרה היא אמרה שהיא יכולה להקריא לי ספר לא של ילדים וגם למבוגרים מותר שיקריאו ספר (מוזר) או לשיר לי שיר ערש...ממש פאדיחה אבל, אוקי אם כבר...כן היה מוזר אבל יודעים מה???? הרגשתי כל כך עטופה בתוך ענן לבן ונעים...היה דווקא כייף ואני שואלת מדוע לא התאפשר עד היום? האם היא פחדה? האם אני לא אפשרתי את הקרבה הזו אליי???? הקרבה משתנה פתאום יש חום בקרבה ולא רק כאב....מרגישה סוף סוף את הטוב שבקרבה....אודי, האם מטפל משנה את גישתו תוך כדי? האם אני שיניתי? אין לי מושג, אני רק יודעת שהיום אנחנו קרובות זו אל זו מתמיד והפעם בצד הנעים של הקרבה :)

מדהים..!! יש זמנים כאלה, ויש זמנים שלא... אבל טוב שיש רגעים כאלה. הם נותנים כוח.. שתזכי רק לחוש קירבה מטיבה.. איתה ועם הסובבים איתך.. מצרפת לך את מילותיה של שרית שמיר: "כל שאדם צריך שתהא נפשו שקטה וצרכיו מסופקים שבריאותו תהא מאפשרת תנועה וספירת נשימות תקינה שביטחון יונח כאוצר על מפתן לבו ושמפתח אישיותו ייטמן כמטמון פעם אחת לפחות בידיים שאינן שלו". רחל.

מיכל הי, וואוו.. תנצרי את ההרגשה,החוויה הזו שחוית היום עמוק בלב.. אמא צביה מעולם לא כיסתה אותי בשמיכה באופן קונקרטי.. תמיד מחכה לי השמיכה,הכרית והמפית הזו שעל הכרית .אך מעולם היא לא כיסתה אותי קונקרטית.היא גם לא הקריאה לי סיפור ובטח ובטח שלא שרה לי שיר ערש, למרות שביקשתי ממנה מס' פעמים... ואאוו...חוית היום חויה יקרה מאוד..תנצרי אותה עמוק.. במבי.

איזה יופי. ריגשת אותי עם התיאור שלך. באמת מחמם את הלב הכיסוי שלה. גם אני היום שכבתי על השטיח(: רציתי להוריד נעליים אבל זה כבר היה יותר מדי בשבילי. אולי בפעם אחרת.