לאודי

הי אודי, אני רוצה לשאול אותך, האם יש אגנדה מסויימת למטפלים לטפל בצדדים הרגשיים ולא הקונקרטיים ???,? למשל היום הצורך שלי הוא שהמטפל ידאג לי אם אכלתי ? שתיתי?? לקחתי תרופות??? היום ישנתי עד הפגישה ואז הוא התקשר והגעתי במונית........ ואמרתי לו שאני שבועיים בלי תרופות כי לא היה לי כסף. והיה גם קריסה לפני חודש כי לא אכלתי..... אם תראה אותי , אני לא הראית שלד עצמות ..... ואז ביקשתי ממנו במייל שידאג לי שאני אוכלת, כי החיים שלי בסחרחרה, ושיעזור לי להתארגן על עצמי. והוא לא עשה את זה ואני כועסת עליו מאוד . גם לגבי התרופות. אמרתי לו היום שדי לדבר מילים גבוהות ויפות. אני מבקשת ממנו לדאוג גם לחלקים הקונקרטיים. אין ברירה.

אני בספק אם מטפל יתיימר לקחת כזאת אחריות מדומה עלייך, כמו כביכול של הורה שדואג שהילד שלו שיאכל כמו שצריך... זה מסוג הדאגות שבבגרות כבר מצפים שיהיו באחריות שלנו לעצמנו (אלא אם יש הפרעות אכילה מאובחנת ואז הטיפול ספציפי אחר). לא יודעת , בטיפול שהיה לי כל פעם שניסיתי להעביר אחריות למטפלת ברמות קונקרטיות היא 'לא שמה עליי' בכלל והשאירה אותי אם תחושה שאף אחד לא יעשה במקומי. שזה תלוי רק. אני הבנתי מזה שטיפול לא אמור להיות קונקרטי. לא יודעת אם זה נכון או מועיל ככה, יכול להיות שכן, יכול להיות שלא.. אבל זה 'הכללים' .

אני חושבת שלכל מטפל יש אג'נדה לפיה הוא מטפל.. אמא צביה מטפלת בצדדים הרגשיים והקונקרטיים.. היא נוגעת בכל מה שאני מעלה.. לפעמים אני באמת מרגישה כאילו אמא צביה באמת באמת מטפלת בי כמו בילד קטן או בתינוק.. מאחלת לך שבת טובה ונעימה.. במבי.