תשתקי

אני יותר מידי. הייתי רוצה שמישהו יגיד לי לסתום את הפה, יפעל כדי שאפסיק להיות. נחמה עקומה, לא לפגוע בעצמי אז לבקש ממישהו אחר שיעשה את זה. שמעתי איפשהו רעיון של אנשים שהמודעות באה כמה מילישניות אחרי הפעולה במוח. שהמוח מייצר אותה לאחר מכן, ומסיט את החוויה של המודעות אחורה בזמן. מרגישה הפוך (אולי זה לא הפוך?), שיש כאב ואני מחפשת איזו פעולה שתסביר אותו. שתסתנכרן איתו כך שאפשר יהיה לחשוב שבגללה כואב לי, שזה לא שהכאב היה שם מלכתחילה. שוב יותר מידי. אולי מנסה לגרום לכם להשתיק אותי כבר... נעמה.

אין איך לנסח את זה בלי שזה יהיה משפט שהחלק החושב בי יפסול. אבל אני צריכה שיפגעו בי. מגיע לי לכאוב, ואני לא עושה עבודה מספיק טובה בעצמי. פעם הגוף שלי עמד ביותר, ועכשיו פתאום גם התעללות רכה מצידי הוציאה אותו ואותי מהכלים. התרגל לחיים היפים ומהר מאוד מחה על היחס העוין. ואני נכנעתי לדרישות (והחלק החושב - זה נקרא לשמור על עצמך. לאכול כדי לא להתעלף זה חיובי, כנראה). אז שמישהו אחר יקח את התפקיד הזה ממני. בא לי להגיד שמי שאוהב אותי, שיפגע בי. שלא אצטרך בעצמי יותר. גופנית, ריגשית, הכל הולך. לא יודעת אם לפגוע כדי שייכאב, לפגוע כדי להצדיק את זה שכבר כואב, לפגוע כי כאב. זה רצון במישור בלי זמנים. (אני במקום שכל כך רע שאני לבד בו. על הסף בין היכולת לעצור את עצמי לאובדן שלה ושלי.) נעמה.