גילת?

גילת, אני מתערבת, אולי את לא רוצה... אבל ככ כואב לי לשמוע את איך שאת מפרשת את מה שאודי ענה לך. קשה לי בגלל שאני ככ מכירה את התחושה הזו... שכאילו מי שענה לך לא באמת רוצה לשמוע אותך, לא באמת אכפת לו. ככ הרבה הסתבכתי בזה עם הפסיכולוגית שלי.. היא עונה ואני נפגעת וזה חוזר על עצמו.. אז עכשיו כשראיתי את ההתכתבות שלך עם אודי דוקא הרגשתי שהוא ענה לך ממש טוב ומזמין, אבל כנראה שכשזה מגיע אלינו הפרשנות איכשהו משתנה ותחושת הדחיה מוצאת לה תמיד דרך להיכנס למילים של השני... אולי זה עזר לך קצת ההזדהות שלי (?)אולי לא... ילדה

הי ילדה אחת. ברוכה הבאה. מוזר לי קצת כשמגיבים אליי, כאילו מצד אחד רוצה להיקרא, להראות, ומצד שני, כש... איכשהו נהיה לי רגש מוזר כזה. אבל מאד חשוב לי להגיב כשמגיבים אליי. לקחת אחריות על מה שכתבתי. זה גם ממחיש מאד את הפומביות, ובא לי כאילו ללכת הצידה ולדבר בשקט, לא לעשות כזה רעש. הרגיש לי נעים סימן השאלה שבכותרת. עדין כזה, שואל אם אפשר להיכנס. אני מבינה ומכירה את מה שאת אומרת. אבל אני חושבת שהייתי די מודעת, וגם כתבתי את זה, כתבתי סליחה, ו"משהו עובר עליי"... אבל אולי רציתי לשתף באיזו חוויה. ובאמת רציתי להבין מדוע אודי בחר במילה "זכות". משהו במילה הזו תפס אותי. אודי, אני רואה כשאני קוראת שוב איך זה נשמע. המילים שלך היו ממש נעימות, ואני שומעת את זה. רציתי לדבר איתך על המילה "זכות". לא יודעת. על הבחירה במילה הזו. מילה חיובית. וגם, מילה עם קונוטציה כזו של מבוגרים, אחראיים, כמו החובה כך גם הזכות היא של מבוגרים. של אזרחים. ויש למילה טעם של לבד. אולי דרך מה שכתבתי אמרתי דברים שלא ממש יכולה אחרת, אולי רציתי שתקרא איזה משהו מתחת לפני המילים, אבל זה לא היה ממש הוגן וברור. אני מבקשת את סליחתך, מקווה שהצלחתי להיקרא טיפה יותר מובנת, לפחות להבין למה לא התכוונתי... לילה / בוקר טוב, גילת.