חברה

אודי, אני רבות דנה עם עצמי בשאלה מה מקומה של החברה בסיוע לאדם?? מה מקומם של אנשי המקצוע???? אני, שאין לי משפחה תומכת, וכולכם יודעים שאני עושה מעל ומעבר לטפל בעצמי. כאשר פניתי לעזרה לחברות מסויימות - התגובה היתה- תדברי עם הפסיכולוג שלך. וכאן שאלתי- כיצד יכול פסיכולוג לעזור בזמן שהחברה עצמה חולה???? בזמן שבשם האידיאל של אינדוודואליזם רב האנשים רואים את המשבצת הצרה של אני וילדיי , וחובתם לאנושות היא שהם עושים לייק לסטטוס של מישהו שזקוק לעזרה . אני מפנה את השאלה לכולכם, חברי הפורום . אני מדגישה - השאלה היא על אדם שמטפל בעצמו בצורה רציפה ומנסה לסייע לעצמו בכל דרך!!!!!! מה מקומה של החברה במצב הזה- בזמן שאין לאותו אדם סיוע ממשפחתו. תודה מראש. הילה

הילה, בא לי לחבק אותך. כמה שאני שומעת שאת עובדת קשה כדי לטפל בעצמך ובילדים שלך, וכמה עצוב לשמוע שאת מרגישה לבד במאבק הזה, מלבד הנהונים וירטואלים ריקים. (ובעצם, גם מה שיש לי לתת לך הוא מהסוג הזה) קשה לי לענות על השאלה הזו, גם אני מתבלבלת לא קצת על הציר הזה בין האמונה והביטול של ההשפעה שיכולה להיות לאדם אחד על החברה. אני טבעונית, ובאמת שזה כנראה לא משפיע על תעשיית הבשר כהוא זה. אם כולם יהיו טבעוניים אז כן, זה ישפיע. והחיבור ביני לבין כולם? נעשה אחד, אחד, באיטיות. אנשים שמכירים את אורח החיים שלי ומתפלאים שבעצם יש מה לאכול אצלי בבית, שהנה זה אורח חיים אפשרי, מושפעים ומתקרבים צעד נוסף לכיוון. ואני דווקא לא מטיפה, לא אומרת שום דבר, אבל אנשים מתעניינים ו"נדבקים" באכפתיות כלפי בעלי החיים שנמצאת אצלהם באופן טבעי. אז אולי גם בחברה זה מקומו של היחיד, וגם של איש המקצוע, כאדם. להפיץ איזו אהבת אדם (פלצני אולי, מה? אבל זה המינוח שמתחבר לי). היפי מצידי, להעביר אהבה מאדם לאדם עד שהחברה תהיה אוהבת, או לפחות שיהיה חריג להיות לא אוהב בה. היפי ותמים וגם פוגע לפעמים. אבל אחרת אפילו יותר כואב לי לחיות, כי התחושה היא שאין שום סיכוי לשנות. אבל בשורה התחתונה פשוט חיבוק. נעמה.

לאודי אשים לב. מצטערת , סליחה.