כואב

הכאב אצלה כרגע, הוא לא משהו אוורירי וערטילאי. הכאב שלה הוא נוזלי ורותח, הוא טס לה בוורידים בפראות. חריף , מרוכז, תמציתי ושורף. הוא ממלא אותה מכף רגל ועד לקצה הראש, הוא נספג לה בעצמות ומציף את המוח והלב, ומטביל בתוכו בקפדנות איבר איבר בלי לדלג ולו על אחד. בצוואר שלה, קצת לפני קצה הגרון, ממוקמת אבן השתייה שלו. סלעית, גושית וחונקת, מפעפעת ומשלחת סילונות בוערים ללא הפוגה. היא משגרת אותם לכל מקום – פרט לפנים שלה. משם – אסור לו לזלוג. אסור לה לבכות או להקיא או לצעוק או להגיד אותו. היא מוכרחה לשמור עליו בפנים. מציף וגועש ורותח ככל שיהיה. טוב שלפחות יש את כאן - בכדי למרוד...