הגלגול

אוף. בלי תוכן של מילים. סתם אוף, ידיים משולבות, שפתיים משורבבות, עיניים זועפות וגוף מכווץ. אוף שהופך לאאווץ'. לידים עם ציפורניים ננעצות, שפתיים רועדות, עיניים בוכיות וגוף דואב. שיהפוך עוד מעט לכלום. ידיים, שפתיים, עיניים וגוף של מישהי בוכיה אחרת. נעמה.

אודי, במילים זה הקושי שבהיעדר המילים... זה תסכול ואכזבה בלתי ניתנים להכלה, שאין להם נושא ואין להם מושא. והגולמיות הזו שלהם חסרת מילים, אז אין מה לעשות איתה. וזה מכאיב. והכאב כל כך בלתי נשלט, בלתי ניתן לחיזוי, כי מקורו לא באמת, במילים, בקיים. לא יודעת איך להפסיק אותו, האם הוא ייפסק מעצמו. הדבר היחידי שאני כן יודעת הוא להתנתק. אם הוא לא קשור לקיום ולמציאות, שגם אני לא אהיה. אז אין מילים באמת כי אין משהו באמת. וגם הניסיון לתאר חוויה במילים יוצר מעטפת, פשוט מעטפת בצורה שונה. איך לחזור להיות משהו, כשהמשהו הוא ריק? בשביל לתאר אין אפשר לתאר רק את מה שסביב... נעמה.