הפסקת אש

תמיד קשה לזכור שגם אחרי הימים הכבדים האלו, יש בקרים שקמים והאחיזה של הכאב פחות חונקת. שם, מסמנת את קיומה, אבל מניחה לאוויר להיכנס. ואיכשהו גם להזכיר לעצמי, אפילו קצת לצחוק, כמה דכאוני מצידי לחשוב שחור-לבן, או בעצם שחור-שחור, יופי של טקסט-בוק, גם זה לא מצליח לבטל את החשיבה באותם הרגעים. משפט המרפי שלך, סוריקטה, שעשע אותי, ויחד עם זאת מתאר בדיוק את התחושה באותם רגעים. כאב+כל דבר שהוא=כאב. (ואודי, אני לא יודעת מה הביא אותי לשאול אותך את השאלה ההיא שם בעץ, אבל היא התפרצה בכנות מבפנים. תוכל לענות לה לפני שהפורום יצא להפסקה?) אבל היום יש אוויר. יצאתי מהמבחן האקדמי הראשון שלי עם חיוך קטן. מבחן בתור עצמו זה לא כיף, אבל בעצם, כמה כיף לי שאני לומדת. ואיזה כיף לך אודי, שעדיין אתה ממשיך ללמוד תוך כדי תנועה (או בעצם ללמד?). תהנה בכנס, והכנס כאן בדיחה לבחירתך על כינוס של מלא פסיכולוגים יחדיו. :) המטפלת הייתה אומרת לי בשעשוע שכולם יבינו אם תצטרך לפנות רגע בין הרצאה לסדנא כדי לדבר איתי בטלפון. :) מאחלת לכולם לצבור חוויות נעימות בימים הקרובים, נעמה.