יום שלישי - יום מנוחה

אודי, אודי היקר, אני רוצה להגיד לך משהו שיתן לך כח, רוצה..... אולי לתת לך חיבוק? בשביל לתת לך להרגיש שהנוכחות שלך, כאן איתנו היא מתנה יקרה מאין כמותה. אז בפעם הבאה שתקבל חיבוק ממישהו שאוהב אותך, תזכור שגם כאן, אני מחבקת אותך. ואכתוב כמו שאתה כותב, כמובן, רק אם זה מרגיש לך נכון. פשוט לא מצאתי דימוי שיעביר במקלדת...... הילה.

אודי, היית רוצה אולי שנכין לך שמיכת טלאים של מילים, שתוכל לנוח בה? :) מרגש אותי שאתה כן, שאמרת לרוני שהיית רוצה קצת שקט, מנוחה... ונראה לי שנגעת בכל כך הרבה אנשים, כך שאם כולם יכינו לך שמיכת טלאים, יהיה לך אוהל... נעמה.

אודי, הלוואי ויכולתי להעביר לך את התחושות שלי, עד כמה המקום שיצרת פה חשוב ועוזר ומשמעותי לי, מין אי קטן שאפשר פשוט להיות בו, ללא התחכמויות ומסכות... אני דוקא שמחה שנוצרה הזדמנות, לומר לך - תודה תודה על שאתה כאן, קשוב ומכיל והגיוני ותומך, גם כשבעצם בא לך שקט...

ואני, חשבתי לי בהקשר, שאנחנו, חרדונים שכמותנו, חרדים לעתים מפני הרוגע, ומנסים למלא את מה שנדמה כחסר בדרכים יצירתיות, כי אולי רק בתוכי תוכו של הכאב אנחנו מרגישים התרחשות ו"חיות", סוג של הנאה משונה. הלוואי שנחכים ונדע לראות קצת מבחוץ ולהבחין מן העומק שאלה אנחנו שמייצרים מצבים מסוימים, כי זאת יכולה להיות דרך ללקיחת אחריות, שינוי והחלמה. והלוואי שנסכים גם לקבל שקט בתוך זרימה של אדוות גלים קלה. אנושיות נוגעת, גילוי לב נוגע, אודי, סוריקטה