רע הכרחי

אודי, כתבת לי שקשר בין הפגישות לא יכול להיות מיטיב, ואם כבר זה "רע הכרחי". דיברתי על כך עם המטפל והוא אמר שבמקרה שלי קשר כזה כן יכול להיות מיטיב מכיוון שקודם כל חשוב שאלמד לבקש עזרה, להודות בחולשה ולראות שאכן אני זוכה מצדו להיענות לצרכים ולמצוקה שלי. מעין חוויה מתקנת. שאלתי אותו מה בנוגע לגבולות וכאלה. הוא חייך וביקש שפשוט אסמוך עליו, למרות שהוא יודע שזו משימה בלתי אפשרית מבחינתי. אודי, מה דעתך? אני כל הזמן חוששת שאני לא "בידיים טובות". אני מפחדת נורא. מרגישה שאני בלתי אפשרית. בלתי ניתנת לטיפול. לא מסוגלת "לשחרר" ולתת למישהו אחר לטפל בי ועוד לסמוך עליו שיעשה את זה בצורה טובה. אתה חושב שאני בלתי ניתנת לטיפול?????? אולי אני יותר מדי פגועה..... נטע.