כלום כלום כלום כלווווווום
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
במיטה מרגע שחזרתי מהעבודה. ביטלתי ל - 2 חברות שונות שרצו לצאת איתי. לא מצליחה לעשות כלוווום לא רוצה לקום לעולם. הלוואי שיכולתי פשוט להרדם לשנה ברצף. כך לפחות הייתי ניצלת מאזור הדמדומים הזה של - מתה להרגיש משו, אבל לא יודעת אפילו להזיל דמעה. מה יהיה ??? אני יודעת שאני מזיקה לעצמי בהתנהגות הזאת, אבל לא מצליחה לשלוט בזה. רק נסוגה יותר ויותר, מחברה, מהנאות פשוטות שפעם היו לי ובכלל - מהחיים. פעם הייתי שונאת אותי במצב כזה, היום - גם לזה אין לי כח. פשוט שקועה בביצה תפלה וטובענית
הי עפרה, אם תנסי לזרוק עוגן, אפילו חצי מטר לפנים, שיהיה לאן למשוך - איפה הוא ייעצר? אודי
מנסה לחשוב באמת ולהיות כנה עם עצמי לחלוטין, אני מניחה שהטלת עוגן תהיה פעולה שתקרב אותי מידי אל המציאות, וזה מפחיד , מפחיד מאד. משתדלת בד"כ להתרחק מהמציאות במידת האפשר, אולי משום שכשאני נפגשת עם החיים חזיתית - אני מתכסה במין מסכה של - עפרה הנחמדה, העוזרת, הכיפית, שהכל בסדר אצלה... משהו במפגש הזה עם עצמי הזאת - מרוקן וממוטט אותי לחלוטין. ומשום מה, גם נורא נורא מפחיד.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
