יפה ושותקת

אודי, יצאתי מהטיפול בתחושה של מוות. כבר בשירותים של העבודה חתכתי את עצמי ואח"כ "לבשתי" חיוך מזויף ויצאתי אל העולם. האוכל היה ללא טעם, השמיים חסרי צבע והאנשים נראו לי אטומים וחסרי הבעה. "לקינוח", אבא שלי התקשר ואני כמובן צייתנית כתמיד, עניתי לו. הוא שאל: "מה שלום הילדה היפה שלי"? וכשסיימנו "לדבר" הרגשתי ילדה קטנה, כנועה, יפה ושותקת. הלוואי הלוואי והייתי יכולה להיות כעורה וצועקת. נטע.