לדבר אותן

אודי, אני מרגישה שאסור להשמיע את הקול הזה. כי הוא אומר שאו שאני משוגעת או שאני שקרנית. מתרחשים בי דברים שאין לי עליהם שליטה, הם קורים סביבי. והם בכלל לא שלי, לא שלי. אודי, של מי הם? אם הייתי מאמינה בגלגולי נשמות, במיסטיקה, היה לי הסבר והכל היה נח על מקומו בשלום. איזה במאי סרטים משתמש במחשבות שלי, משחק בהן, שותל בהן עיוותים. זה נשמע פסיכוטי, מה? אולי הפסיכוזה היא בחירה מקלה ברגעים כאלה, כי דווקא הידיעה שלי שזה לא נכון היא המטריפה ביותר. אבל לא יכול להיות שהן שלי. אודי, אלו לא מחשבות של נעמה הנורמטיבית והמאוזנת. אלו גם לא מחשבות בכלל. יצור כלאיים, מחשבות של החושים. מחשבות בלי סדר, בלי צפי. הפגזת החושים הערים, כמו הזיה שיודעים שהיא לא המציאות. שוב לא הלכתי ללימודים, כדי שלא יקפצו עלי בזמן השיעור. ואולי אלך מאוחר יותר, אם אעזור אומץ, או ניתוק מספיק. אודי, למה הן באות? הן לא שלי, הן לא שלי, הן לא יכולות להיות שלי. הן ממציאות כאבים, שוטפות לי את המוח. ואין דרך להסביר להן שהן התבלבלו באדם, שלא יכול להיות שהן קשורות אליי, למציאות כלשהי. אודי, אולי אני באמת משתגעת? אולי ככה זה מרגיש בהתחלה? נעמה.