ואני עדיין כועסת על הפסיכיאטרית

ותוהה לעצמי אם יהיה הגיוני לדבר איתה על זה. אודי מה אתה חושב? שייך לדבר איתה? וחוץ מזה, שאני בכלל לא בטוחה כמה אני מעוניינת להמשיך עם התרופות, והאם להמשיך ללכת אליה ספציפית. אני גם כועסת עליה, אבל בלי קשר הטיפול התרפותי לא עוזר לי כרגע. אני כבר שנה בניסיונות של כל מיני תרופות ולא מרגישה כלום. אודי, אתה חושב שאם אני לא מאמינה ביעילות של הטיפול התרופתי, זה משפיע? (המטפלת שלי אמרה שלדעתה יש לכך השפעה) ז"א יכול להיות שאני גורמת לזה שלא יעזור? (ואני לא כ"כ בטוחה עוד מה אני חושבת לגבי יעילות התרופות)

היי חנה, נראה לי שלמרות שההשפעה של התרופות היא פיזית, האמונה שלך ביעילות שלהן משמעותית. ההשפעה היא כמובן לא בזה שהאמונה שלך משנה את מה שהן עושות, אלא את הפרשנות שלך לשינויים שהן אולי יוצרות. אולי את מהירה לבטל שינויים חיוביים שהן עושות? אני יכולה להגיד לך שאישית, התרופות הפסיכיאטריות כל כך משמעותיות מבחינתי. בעיקר כי הן הצליחו להביא לכך שהטיפול שלי לא יעסוק רק בהישרדות הזו, אלא פינו מקום לטיפול עצמו. עדיין לפעמים אני רוצה להאמין שהן חסרות משמעות, וכשנגמרת חפיסה לפעמים אני משתהה עד שאני קונה את הבאה. ודווקא אז אני רואה כמה שהן תורמות... גם יכול להיות שעוד לא מצאת את השילוב המתאים לך, נראה לי שגם את הערוץ הזה רצוי לא לפסול. בהצלחה, נעמה.

שמהפעם הראשונה שהפסיכיאטרית נפגשה איתי, היא אמרה שהיא לא בטוחה שתרופות יכולות לעזור לי, אבל שכמובן אפשר לנסות. ובכל פגישה שלנו, והיו לא מעט, היא מציינת זאת שוב, זה לא שבגלל שהיא אומרת אני גם לא חושבת שהן יכולות לעזור. אלא באמת יכול להיות שתרופות זה לא מה שאני צריכה, והאמת שאני גם חושבת שזה לא מה שאני צריכה. ובכל זאת אני כן מעוניינת לקחת, אבל אני לא מרגישה שום השפעה.

שהגבת לי לפני שבוע אולי יותר בקשר לשאלה שלי אם מי שלוקח תרופה יש לו בעיה... אז רציתי שתדעי שראיתי ותודה