להפוך את הכישלון?

אודי, נראה לי שדווקא הפעם להפוך את הציפיות יהיה הצעד הלא בריא. מצפה מעצמי לשמור על עצמי, ולא מצליחה. ולא נראה לי שעדיף לחשוב על הפגיעה העצמית כהצלחה, לא? היא כבר נטולת האשלייה של השליטה והבחירה הנבונה והמודעת. אולי איזו הצלחה מרה היא שהיא כבר לא נחשבת להצלחה בעיניי. עוד רגע תקופת מבחנים ואני חושבת לעצמי, תעזבו אותי מהצלחה או כישלון בהם. בלהתקיים כמו שצריך אני נכשלת, מה כבר השאר משנה? הברז של המחשבות-תמונות-חלומות-זכרונות מטפטף, למרות שהתכוונתי לסגור אותו לכמה חודשים. ואני לא מסוגלת לשאת את מה שיוצא ממנו, ממני. מחשבות שאסור להרגיש, רגשות שאסור לחשוב, תחושות שיוכלו לא להתקיים רק אם אני לא אתקיים. כל כך עצוב לי שאני קיימת. נעמה.

נעמה, ההיגיון, נכון, שם מצופה ממך לשמור על עצמך. אבל, ברגש, שם ייתכן שקיים אותו קול, שעפ"יר נמצא לו יותר אי שם בעומק הלא מודע, שעבורו ההזנחה והפגיעה העצמית הם סוג של חגיגה גדולה דווקא, ואותו חלק פורץ לו בקול תרועה רמה של הידד-נכשלתי-ועד-הסוף. בדרך כלל גם משום שלחלק כזה (שוב, יכול להיות) קשה לקבל חלקיות. והוא טוען ש - אם לא מושלם לטוב נהפוך את הדברים מושלמים לכיוון הרע. ממשיכה קצת את הקו שהתחלתי למטה, אולי ידבר אלייך קצת. סוריקטה

סוריקטה יקרה, תודה על המילים. תודה וסליחה, כי אני לא מצליחה לשמוע אותן באמת. קראתי כמה פעמים, ולא הצלחתי להחזיק אף מילה בראש. כואב לי מידי עכשיו בשביל מילים, סליחה. אולי עוד אחזור אליהן, אם/כשאוכל. תודה שאת איתי. נעמה.