כישלון

רציתי לא לאכזב ולספר שאני לא מצליחה יותר. אבל גם את זה לא הצלחתי. נגמר לי.

אהלן נעמה, יש לי כמה מילים עבורך, בתור אנליזנדית לשעבר. מקווה שתוכלי להקשיב. אילו הייתי (והייתי...) מדברת באופן דומה לזה בו את נשמעת לי כעת, היה אומר לי רופא הנפש להקשיב לקול ה'שולט', הוא אותו קול המתרברב באליפות עולם שלו בלהכשיל. ממש כל יכול בזה. במקום ההוא, לכאורה, ניתן להגיע לשלמות. כישלון מוחלט. אני אומרת לכאורה, כי תמיד תמיד תמיד יהיו הישגים כלשהם, גם אם בקלות נאמר עליהם שהם זניחים ומבוטלים, ואפילו אם הם שייכים לאיזו היסטוריה קדומה. יתרה מכך, גם התאבדות לא תמחק את החיים שכן היו. מוכר לי מאד הדחף העצום לנסות להקטין את הפער ולהשוות את המציאות החיצונית לזו הפנימית בה חוויית ההרס גדולה. ואני מכירה גם את ההורדה של כל אלה למציאות. כך קרה אצלי, כך היה הרס. יצר מוות שכמותו. ועדיין המצב בו כן ישנו פער והמציאות החיצונית 'מוצלחת' יותר מזו הפנימית הוא מצב חזק יותר. הרבה יותר. וההבדל בין השניים גדול. ועוד משהו – הקול הזה, הוא בדרך כלל 'איש קטן', אבל כזה שעושה המון רעש, מחריש אוזניים וכאילו מעלים את כל נעמה, צר עין שכמותו. צריך לזכור שכך הוא. ונורא, נורא קשה לעשות זאת כשנמצאים בתוך תוך רגשות עוצמתיים כאלה. לי, בכל אופן, נראה, שהידיעה וההכרה, ההתבוננות מבחוץ, יכולות, לפעמים, לתרום להקטנת ההרס. את יודעת מתי נראה לי שהכי קשה – כאשר יש שני יצרים עוצמתיים - חיים ומוות - וכל אחד מושך חזק מאד לכיוונו. אלמלא הקונפליקט, כנראה שלא הייתה בעיה כזאת גדולה... סוריקטה