הכל קהה

אודי, אני לא מצליחה להבין מה קורה לי, משהו קפא באותו יום חמישי ובשעות שהלכו לאבוד מהתודעה. הכל קהה, אני לא מצליחה להרגיש ממש ויחד עם זאת מרגישה מאוד חשופה. החיים בחרו בי ואני למרות זאת לא בחרתי בהם. הצעקה חוזרת, המשחק ממשיך בשגרה מנוהלת לא רע יחסית למה שעברתי לא מכבר. הקטבים מתרחקים שוב והתהום מעמיקה. אני חוזרת להתחלה. בדיוק שנה אחרי. לתחושת הגועל אחרי האוכל (אני אוכלת הרבה יותר ממה שאכלתי), השנאה העצמית, הבחילה וגם הקאות. אני לא חותכת יותר, ממילא זה לא עוזר. הכל קהה, אי אפשר יותר להרגיש. ודוקא בימים כאלה שאני כל כך צריכה מישהו שמכיר אותי ויעזור לי לסדר משהו מכל זה, אני מתחילה מחדש. אני רוצה להבין כל כך הרבה דברים ואין מי שיסביר לי. הכל נראה לי כל כך לא הגיוני. תעשי מה שטוב לך. אבל מה את מרגישה. מה את חושבת. זה בטח קשה. ועוד ועוד מילים שאין להן תוקף. קשה לי כל כך. מילי

מה אתה אומר לי אודי? בבקשה תסביר לי. אני לא מבינה איך לפרש את הדברים שלך. לעג? ביקורת? משחקי מילים?