כוח להמשיך?

התחלתי טיפול כמה פגישות וחשפתי חופשי, אבל אני חשה שהמטפלת לא אכפתית, והיא סתם מדברת ואין לה משהו לתת וזה ממש בלי שום תועלת. אני מתחרטת שפרסמתי דפקטים שלי ולא בא לי ללכת שוב ולהחשף. מצד שני כן פנטזתי על דמות תומכת להשען עליה שתעזור לי, אבל היא לא. היא יודעת שאני לא מרוצה כי אמרתי לה. האם יש בשביל מה ללכת שוב ולהתענות? להמשיך לפנטז משו שלא במציאות? או מה כן נכון לעשות? אני צריכה עזרה, אבל לא טוב לי אצלה. ואני לא מכירה מטפלת אחרת מוצלחת, מה לעשות?

אל תמשכי את זה יותר מדי. דברי איתה אבל אם זה לא מרגיש לך שיש כימיה טובה תנסי מטפלת אחרת ואולי תמצאי כזו שכן תרגישי יותר טוב ו'מחובר' איתה. כימיה בין מטפל למטופל זה חשוב. אני נשארתי בטיפול שלא הייתה כימיה מוצלחת כנראה כי חשבתי שאמורה להיות איזה משמעות מיוחדת לעובדה שהגעתי דווקא אליה, אבל זאת התייחסות נאיבית. טיפול זה תהליך שכרוך עם הרבה כאב גם אבל באינטואיציה ההרגשה צריכה להיות שלמטפל כן אכפת ושהוא מבין אותך, מקשיב ושומע ומכיל. לא רק מהשפה לחוץ או באופן טכני בלבד. בהצלחה.