להחזיק את שני הצדדים

אני צריכה את המבט שלה, זה שאומר שהיא אוהבת אותי, שמבקש שאשמור על עצמי, שמשתקפת בו הכנות, שבאמת אכפת למישהו, לה, שיהיה לי טוב. בא לי להרוס לעצמי הכל. לצעוק אני טיפשה! ולזרוק לפח את כל העבודה שהשקעתי בלימודים. לצעוק אני מפלצת! ולהעניש, בדרכים השונות שאני יודעת. לצעוק אני מכוערת! ולהפסיק לאכול, להרוס את הגוף הזה. ובא לי שהיא תציל אותי מעצמי. אבל אני לבד. אז אנסה להחזיק בשני צידי החבל הזה, עד שכבר לא אוכל יותר. לבדלבדלבדלבד. תמיד זה היה כל כך מכאיב להיות לבד? נעמה.

נעמה יקרה, אני מקווה שיש לך אותה איכשהו בפנים. מוחזק. "כל מיני צורות של ביחד", זוכרת? הרשי לי להאמין (גם אם בסודי סודות) שיש בך חלק רך שמספיק אוהב, ויתגבר על זה הרודן, המצליף והנוקשה, והוא שימנע בסופו של דבר הורדה למציאות של כל המחשבות ההרסניות האלה. איתך, סוריקטה