פתאום הבנתי אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שהערת בציניות איזה מן טיפול אני נותנת לעצמי. שאמור להיות לי 'חלק בוגר' שמנהל את העניינים יותר טוב. ולא להזרק סתם ככה לגחמות 'התמודדות' לא טובות. אז אם שולטים גם באוכל לא 'להזרק' לסימפטום? אני אנסה היום לשלוט בזה. לנהל את האכילה שלי ולא שהיא תנהל אותי
מימה, איך זה שיש לך שתי הודעות עוקבות כל כך שונות זו מזו? באחת את מחליטה לקחת אחריות טובה ונכונה על עצמך ובאחרת - מתחפרת שוב ושוב באותו חול טובעני שאת מתעקשת להמשיך ולשהות בו? אודי
כתבת שבסוג הודעות השני אני מתעקשת להתחפר ולשקוע בחול טובעני... ובעצם אם הקרקע מתחת לרגליים שלך היא מסוג חול טובעני לא צריך כל כך להתעקש להתחפר ולשקוע שם כי כח המשיכה שפועל עליך הוא חיצוני.... וכן באמת יש לי מן 2 מצבי צבירה כאלה.. רוצה להיות מסוגלת לנהל את עצמי אחרת. אבל זה קשה. קשה לי מאוד לקחת את עצמי בידיים. הרבה יותר קל לוותר לסיפוק המיידי ולהתעלם מהישגים של הטווח הרחוק.. זה פשוט קשה, מצד שני הייתי רוצה להיות מסוגלת... אז אתה שומע את 2 הצדדים האלה..
הקפיצות האלה בין רהיטות מיקוד ובין התחפרות ושקיעה ברגש טובעני! מזה? של מימה כמובן! גם טימינג ההודעות בפורום הופכים כלי ייעוצי!
אתה לומר רזי טיפול דרך צפייה באינטרקציות רשת?? חח
מחבקת אותך! איתך-במבי.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
