אוףףףף
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי, מרגישה "תקועה" בטיפול. הזמן נמתח ונמתח ועובר לאט ואין לי ממש מה להגיד. הנורא הוא שאני לא יודעת מה אני אמורה להגיד, מה מצופה ממני, למה אני מצפה מעצמי. גם עכשיו אני מרגישה שקשה לי להגיע לפואנטה (אם יש בכלל). אני לא מובנת אפילו לעצמי והצורך הכי חזק שמתעורר בי הוא שמישהו יצליח "לגעת", לדייק, לראות ולהבין אותי. כמוך אודי. איך אתה מצליח כל כך לדייק??? לפעמים הייתי רוצה שתהיה המטפל שלי. נטע.
הי נטע, לפעמים אם מקשיבים אז יש משהו ברווח שבין השתיקות. גם זה סוג של דיבור. הרצון שלך להרגיש ש"נוגעים", הצורך הזה - מבורך בעיני. שמרי עליו מכל משמר. אודי