עצרתי לרגע.

יום מטורף בעבודה, אחרי יום לא פחות מטורף אתמול. עצרתי לרגע למנוחה, כמה אפשר? שבוע הבא, אודי מתחילה טיפול באנליזה קבוצתית, אני כל כך מתרגשת. אודי, הקביעות אובייקט, של המטפל שלי, הלכה לאיבוד. אין קביעות, ואין אובייקט. רק רייק אחד גדול ועצום. אודי, לא יודעת, יש לי חרדות שהמטפל שלי יחלה וימות. אני יכולה לדבר איתו על זה? לא רוצה לגרום לו לאי נעימות. וגם הבוסית בעבודה אמרה היום שאנשים נפגעים ממני, בלי שאני שמה לב. ניסיתי להבין מה, היא לא רצתה לפרט. זה מלחיץ אותי. ניגשתי לשתי חברות בעבודה לברר איתן אם הן נפגעו, ואחת אמרה שלא, והשניה אמרה שלפעמים היא עסוקה במשהו, ואז אני מבקשת שתחליף אותי, וקשה לה. אז לקחתי לתשומת ליבי. זה קשה לעבוד עם כל כך הרבה אנשים בצוות. בפרט אני, שיש לי קושי עם חברה ואנשים.