מי אני ומה שמי...

היי אודי ובמבי, מזמן לא.... יודעת משהו במבי גם אצלי היא כמעט ולא אומרת את שמי וזה מוזר...וכשהיא כן אומרת אני מתמלאת בצמרמורת כזו....עוטפת אבל צמרמורת מוזרה...דווקא הוריי כן קראו לי בשמי אבל תמיד בכינוי חיבה שאני בכלל לא התחברתי אליו..מוזר העלית בי מחשבות על קריאה בשם ומה זה עושה....אודי, יש סיבה שמטפל לא קורא בשם המטופל? או שאומר את שמו בנסיבות מסוימות?, אני חושבת שאצלי היא אומרת רק כשהיא רוצה להדגיש משהו או אולי לעורר את תשומת ליבי......ומי שרוצה להתייחס גם מוזמן, מעניין אותי מה זה עושה לאנשים שקוראים בשמם....לפעמים זה נחווה אצלי כמו חדירה לפרטיות כזו, למרות שזאת לא הכוונה של אנשים.....מה אתה אומר אודי?

אני ממש מבינה אותך. אצלי היא קוראת לי בשם וזה באמת מעורר בי מעין צמרמורת, אבל בסה"כ זה נעים לי שהיא עושה את זה.

הי מיכל, כמעט ופתחתי במשפט מאד דומה לזה שאודי רשם (הי אודי), ואז פתחתי לקרוא את תגובתו וחייכתי :-), אם כך אוסיף את דבריי שלי - חושבת שקריאה בשם יכולה, למשל, להזכיר ששניים נפרדים, להזכיר את הגבול ביניהם, ומכאן עשוי לנבוע קושי מסוים, או כאב. במיוחד בקשר טיפולי. נדמה לי, עד כמה שאני זוכרת, שרופא הנפש שלי שלי כן קורא לי בכינוי שלי (שהוא שינוי מסוים של השם הרשום בת.ז.), כמו קרוביי וידידיי. את כינויי החיבה של פעם, של אז, גם אהבתי, ואולי אפילו הם חסרים לי. אספר באותה הזדמנות שהוא עדיין רופא הנפש שלי (אפרופו שמות וכינויים), למרות שהטיפול הקבוע הסתיים לפני כחודש ועבר ל - mode חדש. סוריקטה

יקרה, מעניין העניין של הקריאה בשם.. לי יש צורך מאוד גדול שהיא תקרא בשמי, גם שיתפתי אותה בצורך.. יתפתי אותה בצורך שלי יותר מפעם אחת, והיא עדיין ממעטת בקריאה בשמי. איכשהו כהיא קוראת בשמי פעם ביובל זה נחווה כאילו אני באמת יש.. משהו בחוויה שאני קיימת, שאני אכן קיימת..משהו של ממשות.. סוריקטה, אהלן ..מזמן לא שמענו אותך.. מה שלומך ? מעניינת המחשבה שלך על הנפרדות והגבול.. לא עלתה בדעתי שאולי הרעיון הזה עומד בבסיס ההמנעות של אמא צביה בקריאה בשמי.. מעניין.. חיבוק לשתיכן מיכל וסוריקטה.. שלכן-במבי.

במבי יקרה, תודה על המילים. שולחת ד"ש חם. אני... בדיכאון די גדול וזה מתבטא גם בייאוש, זמן שינה ובהיעדר תיאבון. לפחות ירדתי במשקל. וכמו שכתבתי קודם - הטיפול שלי הסתיים. יש רגעים מאד קשים. נראה מה יהיה. שלך, סוריקטה