יום חדש, השמש זורחת..

אודי הי, היום יום חדש ! השמש זורחת ! אתה מצליח לראות ולהרגיש אותה אודי ? אני מרימה עיניים לשמיים, מתבוננת בהם.. כחול כחול עד אין סוף.. השמש מחייכת, מחממת ואומרת : במבי, היום ! היום, יום חדש..לא מחר (כמו אצל סקרלט אוהרה) מה שהיה, היה.. תרפי במבי, תניחי, תני לכאב , אך תאפשרי גם לשמש לחמם, לרפא את הכאב.. והיום, הרגשתי מלוטפת ומחובקת מאמא צביה.. ולא, אמא צביה עדיין לא נוגעת בי פיזית אפילו לא באצבע הקטנה שלה.. זה היה רק בתחושה.. חזרתי ממנה בהרגשה נעימה.. נעים לי כרגע אודי, ואני רוצה לזכור את הרגע הזה.. רוצה לזכור המון המוני רגעים כאלו.. אולי הם יצליחו להכהות קצת מהכאב ? אודי, אני רוצה לכתוב את השם שלך כמה פעמים. טוב אודי ? גם זה מרגיש לי נעים בלב.. אז : אודי, אודי, אודי, אודי שלך-במבי.

סתם חיוך. מאחלת לך המון ימים טובים כאלו.

וואוו... אין לך מושג איפה תגובתך פגשה אותי.. וואוו.. אתה יודע אודי ? יש לי עם השם שלי קטע מוזר.. כשאמא צביה אומרת פתאום את שמי בתוך איזה משפט, אני מפסיקה לשמוע אותה ורק השם שלי שנקבה ואמרה, חוזר אלי שוב ושוב ושוב ואני מוצפת לחלוטין.. אמא צביה יודעת את זה ואין לי מושג למה היא כמעט ולא קוראת בשמי.. מוזר כזה.. אתה יודע ? גם אמא שלי ואבא שלי כמעט אף פעם לא קראו בשמי בילדותי.. יש לי עם זה קטע מטורף.. ועכשיו כשכתבת במבי ושוב ושוב.. למרות שזה הניק שלי, זה הרגיש לי בדיוק כפי שכשאמא צביה קוראת בשמי פעם ביובל.. תודה לך איש אהוב.. שלך-במבי.