שוב בתהליך קבלה

אודי שוב טקסי הקבלה, הפעם אנושיים יותר, אחת על אחת ולא אחת מול קבוצה, שוב האמפתיה וההכרה במצב הקשה, שוב האמירה שלמרות הנסיון המקרה מורכב מאוד, שוב הסיפור שלי מרגש ונוגע ושוב אני לבד. שוב לחכות שבוע שבועיים בתוך ריק ולהחזיק חזק מאוד, להתאפק, לגרש דחפים שמביאים לסכנת מוות. שוב תרופה חדשה כי טרם מוצו כל האפשרויות. שוב אני מרגישה כמו חיית מעבדה. הפעם, כמו בפעמים קודמות, מבטיחים שהגעתי למקום הנכון ויוכלו ממש לעזור לי בתהליך שימשך לפחות שנתיים. לפחות שנתיים????? למי שלא רואה את מחר או עוד שבוע או חודש או חודשיים זה אופק כל כך רחוק, בלתי נראה. מילי

מצד שני אולי זה נותן תקווה... לא להתייאש מהר, סבלנות.. שנתיים... שנתיים זה הרבה זמן - לא להרים ידיים שנתיים- זה מרשים להחזיק תקווה משך זמן כזה, ואולי ככה גם לומדים ומגלים שכן אפשר. אפשר להחזיק תקווה בתוכך הרבה זמן- לא להתייאש... הלוואי