מתסכל! אודי, מה יהיה?!

לצאת מהבית במזג האוויר הסוער הזה כדי להגיע לטיפול ולא להצליח לדבר. בסה"כ רציתי לספר כמה דברים קטנים וזה לא הצליח. אז(כמו תמיד) דיברנו על אילו מחשבות יש ולמה אני לא מצליחה ואז יוצא שאני לא אומרת כלום... וזה מעצבן מאוד. יופי, אז היא אומרת שזה חשוב להבין כדי לעזור לי להצליח לדבר אבל אני רק רציתי לספר לה כמה דברים וזה לא הצליח... ואני כאילו מרגישה שיצאתי בלי כלום ממנה. וזו לא פעם ראשונה שזה קורה. ונכון שזה לא קורה תמיד, אלא רק לפעמים אבל זה לא מוריד מהאכזבה. לא יכולה לכתוב כאן את מה שרציתי להגיד כי רוצה לשמור על אנונימיות מסוימת. אז רק משהו קטן. כשיצאתי ממנה בפעם שעברה, עברה מולי מישהי ואמרה לי "סליחה" ועוד לפני שהמשיכה אני ישר חשבתי שהיא באה לכעוס עליי. (מדובר באיזו שביל גישה, המטפלת אמרה לי עליו, ואחד השכנים פעם העיר לי לא ללכת משם), שהיא רוצה להגיד לי שאסור ללכת משם. ואז היא המשיכה ושאלה "את מכירה איזו דירת שירות כאן?" ואני יודעת שאלו המחשבות האוטומטיות שלי. תמיד אני חושבת ישר שחור, שמעירים לי. ובמקרים אחרים אני ישר מתגוננת, עוד לפני שבכלל היה משהו ואז אנשים חושבים שאני כועסת ואני בכלל לא מתכוונת. אווף!