אוי אודי, עכשיו אני רואה שלא תהיה, ולא הספקתי.

ואני מתגעגעת... אודי, בלי המקום הזה לא הייתי מסתדרת ושורדת את השבוע. זה עוזר לי מאוד. ואתה יודע שזה שיש לך זמנים קבועים כאן ממש מקל עליי. אחרת הייתי נכנסת כל רגע לבדוק אם ענית וכו'. באיזה שהוא אופן אני יודעת שאני ממש זקוקה לגבולות האלו. השבוע דיברנו בטיפול על מה מותר ומה אסור (זה עלה באיזה שהוא הקשר). וזה היה מביך לדבר על זה. כאילו ילדה קטנה שצריכה גבולות כאלה ברורים (ונוקשים). אסור לי לשלוח לה הודעות, לא לחפש עליה בפייסבוק ובכלל באינטרנט, לא להסתכל לתוך הרכב שלה. לא לחכות ליד החדר כי אז זה לא עושה לי טוב, אלא לחכות למעלה ברחוב מעל ולרדת רק כשמגיע הזמן. לנסות לא לכתוב בטיפול (כי בשבילי זו בריחה) וכן לנסות לדבר. כן מותר לי לכתוב בבית (כי אני זקוקה לזה) וגם את כל שאר הדברים מותר לי לעשות בטיפול. מה אתה חושב אודי? זה היה לי ממש לא נעים לדבר על זה... וידעתי שהיא תבקש ממני לומר קודם. והיא אמרה שבכוונה היא אומרת לי אסור כי רק כך זה יגרום לי באמת לא לעשות את זה. (והיא צודקת). ואני יודעת שהיא עושה הכל רק לטובתי ואני אוהבת אותה.