נמאס להיות בעולם הזה :/

רק מקשים עליי. אני לא מבינה מה עשיתי רע. אנשים הם חרא. אני מנסה לבוא בטוב, מתאמצת, זה לא עוזר. לא סופרים אותי. צריכה לדעת לנבוח בקול רק. אני לא יודעת לנבוח. אני לא יודעת לכעוס להעיר להציב גבולות לנזוף לחנך אחרים להעמיד אותם במקום.. אני לא יודעת כלום. רק לקחת סכין מטאפורית ולדמם בנפש. את זה אני יודעת.. דווקא עם הסכין האמיתית כבר מזמן הפסקתי לשרוט. בא לי המתת חסד. לא כיף לי בעולם הזה. אני לא אובדנית בכלל אבל לא כיף לי פה. אני לא מצליחה לפרוץ, להרים טיפה את הקול ומצד שלי כבר בא להתפוצץ בפיגוע טרור שישמיד את כל העולם הזה ולא רק 2 מגדלים עלובים.. נמאס לי. אנשים הם לא מספיק טובים. הם לא. נשהו בעולם הזה מאוד לא בסדר. כל הזמן הורסים לי את התקוות הקטנות ומקשים עליי. כלום לא מסתדר. נמאס שכלום לא מסתדר. נגמרת לי הסבלנות. מייאש... הוצאתי קיטור.

בחוץ בעולם האמיתי לא תמיד מצליחה להשמיע את הקול שלי כמו שצריך וחוסר בטחון מחלחל לי לכל ההוויה, קשה לי לכעוס ולנזוף.. במיוחד מול דמויות סמכות (ובכלל), למרות שבכנות נתקלת בהמון מצבים שזה פשוט נדרש ומגיע להם כי אחרת אנשים לא מתייחסים אליך בכלל ולא מכבדים זכויותיך כמו שצריך. זה מתיש אותי. קשה לי מאוד עם זה. קשה לכעוס, להביע את הכעס הזה, להיות תקיפה אסרטיבית-באינסטינקטים זה לא גורם לי להרגיש שככה אנשים יבואו לקראתי יותר אלא גורם לי להרגיש פחד ואיום שישנאו אותי ויתנקמו בי ויחפשו להרע לי כי העזתי להרים קצת קול ולהעיר ולכעוס על מישהו שהוא בעמדה שיש לו סמכות וכח לפגוע בי , פחד שזה לא יגרום לכך שישמעו אותי ויבינו אלא יתקפו ויתנקלו לי