לבמבי

מה שלומך? אני דואגת לך.... לא כתבת מה קרה וזה מדאיג... ולמה נעלמת קצת לאמא צביה ובעצם גם לנו...אם מתאים תשתפי אותנו ואם לא זה גם בסדר, רק מקווה שאמא צביה שומרת עלייך ואת על עצמך. חג שמח, מיכל

מיכל, לא יכולה לספר. מפחדת שיזהו אותי. רק אומר שקרה אצלי אסון. במציאות החיצונית. בשבוע שעבר היייתי בבי"ח .מישהו קרוב . לכן לא הגעתי לאמא צביה. חזרתי לאמא צביה בשישי. עדיין כל העולם נראה לי קצת מוזר. מרגישה הרבה ניתוק.מעין אדישות לעולם. ישנם רגעים שאני מרגישה זעם נוראי. מרגישה רצון לנקום. ואז ,שוב, מעין תרדמת הנפש.. כן, תקופה לא קלה. גם לאמא צביה אני מגיעה ללא רצון. אמרתי לה שמרגיש לי שהיא לא טבעית איתי. מדברת כזה בשקט. כאילו אני יושבת אצלה שבעה. לא טוב לי לבוא אליה. אני מנסה לברוח מעצמי. התחברתי להילה . גם לי מתחשק לעלות לאיזשהו אוטובוס ולהגיע ל.. פתאום התחשק לי לומר..בא לי להגיע לאילן רמון. במבי.

תודה ששתפת......וואו לא פשוט...אני מבינה שזו תקופה קשה.....זו תקופה והיא תעבור, את תראי שתעבור!! והעולם יישאר כשהיה...אני מחזקת אותך מפה עד כמה שניתן, איתך, מיכל