נשלחה הודעה שכותרתה 'גיל שנתיים הנורא?'

נראה לי שלא נשלח לי כמו שצריך :/ אוף אני אנסה שוב בתמצית לתאר. באוטובוס רציתי אמא וילדה קטנה שנראה שהילדה הייתה שובבה ועשתה 'דווקא' לאמא. למשל שהתפנה כסא האמא התיישבה והושיבה את הילדה על רגלייה אבל הילדה מחתה בקול והאמא ניסתה להבין מה היא רוצה, קמה והושיבה את הילדה לבד על הכסא ונראה שהילדה חשה מרוצה מכך שהיא תשב לבד בלי אמא. גם היא הרימה את החולצה וחשפה בטן, האמא ניסתה לומר לה באופן חינוכי שלא עושים ככה במקום ציבורי והורידה לה את החולצה אבל הילדה שוב משכה מעלה ונראה שממש עשתה 'טיזיניג' ונאבקה על זכותה לעשות מה שבא לה, תוך כדי כך נראה בסה"כ מאוד משועשעת ושובבה בניגוד לאמא שנראתה עייפה .. רציתי לדעת מה מסביר את התנהגות הילדה, האם היא בוחנת את גבולות האמא? ואיך הורים אמורים להגיב חינוכית במצבים כאלה, לאפשר את המשחק של הילד או לאסור? נראה לי שדווקא אם האמא לא הייתה מתייחסת לכך שהילדה מרימה חולצה אז הילדה באופן טבעי הייתה מאבדת עניין בפעולה זו, דווקא כי האמא נלחצה מזה היא נתנה לילדה תחושה שיש בו מעשה עם משמעות וכח.. מה דעתך אודי?

עסוקה 'בפיענוח' חוויות חיצוניות של אינטרקצית אם-ילדה שראיתי כי זה מאוד מעניין וגם תהייה על דינמיקות הורה מול ילד חיצוניות שרואים בחיים יכול לתרום גם להתמודדויות אישיות של אנשים ולהשכיל אותם כהורים/הורים לעתיד. - למה אנשים צופים ב'סופר נני'? זה מעניין וגם זאת דרך ללמוד על העולם, על החיים ועצמנו. מי קבע שכל הזמן חייב לשים את ההתמקדות פנימה בלבד ברגש התוך אישי? אין פה סתירה בין זה לזה. להיפך! זה טבעי בעיני להתעניין.

שטרח פשוט לענות לשאלתי בגובה העיניים ולא לתהות 'למה מעניין אותך דברים חיצוניים'..זה נשמע כמו שורה של פסיכולוג שמשקף בתהליך אנליטי משהו במקום לענות כרמת שיח אנושי פשוט ורגיל .. לא לכל דבר צריך לעשות אנליזה... לפעמים סיגר זה רק סיגר! p-: