התפוצצות כיס המילה המרה

תמיד היא רצתה שאני אכעס עליה ולא רק על עצמי. אז הנה אני כועסת, אבל היא לא כאן כדי לשמוע. אני כועסת שהיא פיתתה אותי והלכה, ועכשיו אני כבר לא יכולה לבד. וזה כעס מעצבן, כי אני לא מצליחה לחוות אותו בלב שלם, בילדותיות הגמורה. אני מבינה שהיא בחופשת לידה, ואני באמת שמחה מזה, וכיף לי לחשוב שהיא אמא עכשיו, ואני יודעת שהיא שם. ואני יודעת שנחזור וניפגש ונדבר על זה, וניקח מזה דברים טובים. ואולי היה קל יותר אם הייתי יכולה לקחת את זה רגע כמו ילדה, לא לראות את המורכבות. לכעוס ולהיעלב ולרקוע ברגליים ולא להקשיב לשום קול הגיוני. אבל אני לא יכולה. אין בי את הרכיב הזה. תמיד אמרו "בוגרת" בהשתאות ולא הבינו שזה פשוט פאק בייצור. נעמה, שעדיין בסוף כועסת על עצמה. (ואם זה נשלח פעמיים, כי כדי להוסיף חטא על פשע האינטרנט שלי שוב מציק, אין צורך להעלות את שתיהן... מידי פעם החיבורים עושים לי מבחני סיבולת, עד שאתייאש.)

הי קראתי את מה שכתבת בכאב... המטפלת שלי חזרה לפני חודש מחמישה חודשים של חופשת לידה. הם היו לי קשים מנשוא וגם עכשיו אני טראומטית.. פוחדת שהיא נכנסת עכשיו לרצף של לידות לפני שיהיה מאוחר מדי ושבעוד כמה חודשים תגיד לי שהיא שוב בהריון... אבל.. זה לא מה שבאתי לכתוב... רציתי לספר שבתקופה הקשה הלכתי לפסיכולוגית מחליפה. נכון. זה מסובך. וצריך לעשות את זה עם הרבה מחשבה. אבל גם זה סיפק מקצת מההחזקה שפשוט הייתי חייבת בתקופה הזאת. וגם אולי זו הזדמנות.. לחוות משהו אחר.. מקווה שיעבור לך בצורה סבירה התקופה..

תודה על השיתוף... המטפלת שלי הציעה את זה אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי. כל העסק הזה של להיחשף מכאיב וקשה לי, אז להתחיל את זה שוב בשביל 3 חודשים נראה לי כמו משהו שימעך אותי יותר מאשר יחזיק. אני נעה בין "זה רק 3 חודשים" ל"זה 3 חודשים שלמים!". ברור לי שאני אעמוד בזה, פשוט לא ברור לי באילו מחירים. זה מה שנותר לראות... תודה.