בזמן שמטפלים לומדים מהכשלונות חשוב..

חשוב לזכור שיש שם גם מטופלים במשוואה שאולי נפגעים.. וברמת התשלום זה גם לא כ"כ מסתדר שמטפל תמיד מקבל את התשלום שלו לא משנה מה המטופל הפיק או לא הפיק.. נראה לי, וזה הדבר היחידי שמתקבל כהגיוני, שכל הפואנטה היא מה המטופל מסוגל או מוכן להפיק... אבל מה במקרה של מטופלים שלא מרגישים שהם מפיקים מזה? אולי מחכים... אולי מתלבטים.. אולי מחליטים לעזוב? אבל בעצמם לא יודעים להגדיר לעצמם אם ומה הפיקו.. יתכן שסימפטומים נעלמו או שלא, יתכן שקשיים ולבטים נפתרו או שלא... איך אפשר ככה עם כל החוסר ודאות הזאת אבל התשלום וזמן של שעון מתקתק ומבשר על סיום פגישה- זה הדבר היחיד שם שקבוע וניתן לידיעה כלשהי.. ולפעמים הכל מרגיש תמוה... אבל קשר זה צורך ועם צרכים לא מתווכחים כנראה.. זה העניין?