אודי :(

אודי, בבקשה, תציל אותי ממני.. אני מרגישה שהיום אני הולכת להרוס את הטיפול.. ראית ? ראית איך המטפלת של מיכל מציעה לה חיבוק אמיתי של ממש ? פשוט חיבוק !! כן, המטפלת של מיכל מציעה לה , למיכל ,שתתקרב אליה ממש, והיא , המטפלת תפתח לרווחה את ידיה ותאסוף לחיקה את מיכל, מיכל תניח את ראשה על הלב של המטפלת ואולי אפילו תצליח לשמוע את הלב דופק תיק,תק,תיק,תק.. אודי, אני גם רוצה !!!!!!!!!!!!!!!! שתדע לך שאני מתכוונת היום להגיע אליה ,לא אומר מילה, אתיישב על הרצפה כמו פעם, אניח את הראש על הברכיים שלה, אחבק אותן חזק חזק ולא ארפה.. אני כבר יודעת שהיא תשאר קפואה כמו קרח, לא תזוז ותאמר בשקט בשקט שהיא מבקשת שאחזור לספה.. אתה יודע אודי מה אני אעשה לה כשהיא תגיד את המילים הללו ? אעשה לה אצבע משולשת !! אודי, תציל אותי ממני, אני לא רוצה להרוס. אודי :( אני חייבת חיבוק אמיתי, ממש ! שאני ארגיש אותה באמת באצבעות של הידיים.. אוף אודי, אתה מבין ??? אודי, אני מתחרפנת. למה היא כל כך קשה עם הקטע של מגע פיסי ? הרי אפילו ויניקוט החזיק את ידי מטופליו ? שאלתי אותה כבר מלא פעמים , איזו ויניקוטיאנית את ? גם אמרתי לה שבטח ויניקוט היה גוער בה על כך.. אודי, :(((((((

כל כך מבינה , כמה אני מתחננת ממנו לחיבוק . צריך לשלוח את שתיהם לקורס מזורז אצל המטפלת של מיכל. מיכל , את שומעת ? מחר !! תודיעי לה הילה

במבי יקרה את יודעת? המילים שלך קמות לתחייה ונהפכות פתאום להיות כאילו הידיים של הביג מאמא הנצחית והאלמותית (שבכלל לא צריכה ידיים בשביל לחבק) תודה שציירת לי חיבוק... איזה חיבוק יפה. לנסיך הקטן היתה כבשה מצוירת, בתוך קופסא הוא דאג לה, והיא היתה שלו.... במבי יתכן שהמילים שלי מאד מאד לא במקום ורק זורות מלח.... אבל זה מה שהתעורר בי. תתעלמי מהן אם זה לא מתאים. שריל

במבי, תמיד עושה לי קווץ' בלב כשאת כמהה ככה לחיבוק שלא יבוא... ניסיתי לחשוב אם מכעיס אותי שככה אמא צביה בוחרת להתנהל ולא הצלחתי להפוך את התסכול שאני מרגישה ממך לכעס. חשבתי על פעם ששאלתי את המטפלת, סביב החוזה שלנו ומה אני עושה ומה לא, אם היא בעצם אומרת שהיא יודעת יותר טוב ממני מה טוב לי, ולמה שתהיה לה יומרה כזו. והיא עצרה וחשבה (אני אוהבת את זה שהיא לא עונה ישר את המתבקש. עוצרת, חושבת ועונה באמת) ואמרה שהיא צריכה לבדוק עם עצמה, אבל שיש דברים שהם בשביל לשמור *עלינו*, על הדבר שנהיה בינינו, שיוכל להמשיך להיות. כבר שרדתן את זה. איך היה הפעם? שונה? איתך, נעמה.

תודה לכן יקרות :( אני מותשת, עצובה .מאוד .מאוד. מאוד. הילה, נכון זה בור עמוק ללא תחתית ? הכאב מצמית את הבטן :(( גם את הלב :(( שריל, אני מבינה למה את מתכוונת.. אני עדיין כל כך רחוקה משם.. פעם חלמתי שאני נזיר זן שיושב על כסא/כורסא כזו מוגבהת בחדר שבקצה מסדרון ארוך במכון הפסיכואנליטי.. אולי פעם אני אצליח להיות במקום הזה :(( היום אני במקום נזוף,מושפל, בא לי למות :((( ונעמה, את צודקת. אני לא כועסת על אמא צביה. אני מאמינה לה ומאמינה בה שהיא מתכווננת אלי, רוצה בטובתי ועושה ופועלת מתוך אמונה שכך נכון לי ואולי כך גם יקדם אותי ?? שאלתי את עצמי לא פעם אם ההסתייגות הגורפת שלה מכל מגע פיסי איתי קשור בפגיעות המיניות שחוויתי פעם ??? לא יודעת. היא גם לא אומרת לי.. באתי אליה היום, ולא, לא עשיתי מה שחשבתי שאעשה..זכרתי שאמרתי לעצמי בפעם האחרונה שהתיישבתי למרגלות רגליה וחיבקתי אותן חזק חזק והיא ביקשה שאעזוב את רגליה, נזכרתי שאמרתי לעצמי שאסור לי ! אסור לי לגעת בה ללא רשותה. :((( כשבאתי אליה וצלצלתי בפעמון כבר ידעתי שלא אגע בה ולכן הזזתי בכוונה את השטיחון שבפתח הקליניקה באופן שעיצבן אותה. היא אמרה לי משהו.. לא זוכרת מה.. אני זוכרת את צליל קולה, זה היה כמו סכין בתוך הבטן. :((( אחרי זה דיברנו על הכל. כרגע אני מרגישה עצובה מאוד, מושפלת, כאילו מה אני כבר מבקשת ? בא לי לברוח ליער, לעזוב הכל , לחבק את העצים ולהרגיש את המגע שלהם המחוספס.. שלכן- במבי :(((

נראה לי שכולנו זקוקים לזה. ואיך שאת מתארת את הצורך הזה, וכן גם אני מקנאה במיכל... גם אני רוצה, והתשובה שקיבלתי מהמטפלת הקודמת שלי הייתה שזה לא מתאים ואולי בסוף טיפול. לא היה סוף כי היא ילדה ואני לא חזרתי אליה. מהנוכחית עוד לא ביקשתי, אך ברור שאבקש, ולדעתי היא לא תסכים ):