באר משאלות

אני תוהה, מאיפה כל השנאה הזו שמרקיבה אצלי? מה זו הבאר חסרת התחתית הזו, שאני כל הזמן צונחת בה? (כמו החלומות האלה, המשותפים, שנופלים ונופלים ונופלים ומתעוררים רגע לפני התחתית. הם היו ממלאים את לילותי כילדה) ואני תוהה, אם לכולם יש את אותה כמות שנאה ואצלי היא מרוכזת לנקודה סינגולרית, דחוסה, בודדה. כי דווקא אחרים אני לא שונאת. אפילו אוהבת לא מעט. או שאולי יש בי גרעין של רוע ששייך לי והוא לא אנושי, לא טבעי? ואז, האם הוא קיים שם מאז ומעולם, או האם הוא עונש? ואם הוא עונש, אז על מה? והאם ניתן לכפר? ואיך? בהלקאות? בוידוי (על מה?) וכמה אווה מריות? סליחה שהמוצפות שלי מביאה אותי להציף כאן. פתאום כבר לא יודעת לגמרי להיות לבד (שלא לדבר על ביחד). אחזור לחלומות שמחכים לי, בתקווה שיהיו סלחנים. לילה טוב, נעמה.

זו המשאלה. להבין כדי שאוכל לדעת איך לעמוד מול זה. אם אפשר לעמוד מול זה. למצוא את המענה שיסדר, כדי שאוכל לדעת לאן אני הולכת, להפסיק לגשש באפלה. להגיע לתחתית הבאר, למקור שלה, להילחם בה ולא ברוחות רפאים.