למה בצורה כזאת מבזה?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הזכרון נזכר ומוחה. למה לא הסבירו לי מה זה טיפול פסיכולוגי אנליטי? ועוד ישבתי שם מולה ורציתי להיות גם... מצאתי את עצמי משחזרת טראומות לא מודעות בלי לעלות על הדעת שזה בכלל אפשרי ומה התהליך הזה בכלל. למה לא הסבירו? כ"כ הרבה כאב חויתי שם וגרמו לי לחוות אותו בתנאים מבזים שדיברו אליי כאילו 'בחרתי' כך או אחרת. בזמן שבכלל לא הבנתי. פתאום עולה כעס שוב. זה לא היה צריך לקרות בכזאת צורה! ההתפכחות למודעות לא הייתה אמורה לקרות בכזאת צורה מבזה ומטלטלת מבחינה נרקיסיסטית. אני כועסת על הפסיכולוגית שהייתה לי. על הזכרונות החווייתיים האלה שהשאירה לי בחיים החד פעמיים האלה. לגעת במקומות כאלה רגרסיביים ולהרגיש שכל זה קורה בתוך תנאים שמבזים אותך וכל זה רק כי לא הסבירו לי ולא הכינו אותי כמו שצריך לטיפול פסיכולוגי אנליטי. מרגיז אותי. מרגיז אותי שאני בכלל לא הייתי מודעת לכלום ודיברו אליי כאילו 'בחרתי'. די לצביעות החברתית הזאת. מנסה לחלץ את עצמי מקירות כלא בלתי נראים. זה קשה. קשה להאבק על זכות הדיבור. קשה לכעוס על אחרים שהם לא בסדר והם יותר מדי לא בסדר, יותר מדי אנשים בעמדות סמכות למיניהם הם לא בסדר ולא אמינים ולא אכפתיים ואטומים וחוצפנים ומקשים עליי את החיים במקום להקל רק כי הם יכולים, כי צריך אותם ואז הם משחקים בך. לא קשור לפסיכולוגים בהכרח, בכלל. רוצה לחיות כבר את החיים שלי שיהיה בטחון, רצון, חברים, דברים טובים. מחפשת מאיפה להתחיל.. אבל ההשפלה הנרקיסיסטית הזאת ואטימות לא היו הכרחיים. היה אפשר להסביר לי :/ אוף. קשה להתמודד עם אנשים שמתסכלים, קשה. קשה להעיר להם. אין לי קול. למה אין לי קול? ולמה בכלל לגרום לי לכעוס? פשוט שיהיו בסדר! אני מנסה להיות בסדר. מילה שלי היא מילה. אם מתחייבת למשהו אני עושה, אם מבטיחה אני מקיימת, לא מטרטרת, לא מורחת את הזולת ומשקרת, לא משחקת משחקי אגו מגעילים. נמאס שהעולם לא פשוט ואמיתי יותר
את יודעת? אני קוראת את הודעותיך וחושבת בראש,ומרגישה בלב וגם הגוף מרגיש.. רוצה לשתף אותך, חושבת שזה יהיה קצת מבולבל.. מה שלא מתאים, תזרקי לפח, טוב מימה ? בתחילה כשנכנסת לפורום כמשתתפת פעילה, הודעותיך עוררו אצלי כעס,תסכול, זעם, עייפות, קנאה גדולה.. כן, רגשות לא פשוטים.. ככל שעובר הזמן ואני ממשיכה לקרוא את הודעותיך, אני אולי מתחילה קצת להבין ויש לי בלב פינה מאוד חמה אלייך.. מימה, רובן של הודעותייך מבקשות מאודי הסבר, טעם, הבנה של תהליכים..תקני אותי אם אני טועה ? יש בך כעס, תסכול, זעם, חוסר אונים על המטפלת שלא הסבירה לך את התהליכים אותם את עוברת.. מימה, בטח שאת צודקת !!! לא הסבירו לך.. נשארת בחוסר הבנה, אולי בלבול.. לא יודעת מה.. היו צריכים להסביר לך !!! אבל, מי שאמור היה להסביר, לתת טעם, משמעות,הבנה , הם ההורים שלך !!! ואולי (גם)פה טמונים שלל הרגשות הקשים ?? ואת הרגשות הללו שמקורם כלפי הורייך, ומשום מה הם לא באים פה לידי ביטוי,את מעבירה וממשיכה להעביר אל המטפלת ההיא.. המטפלת שלא הסבירה..ואף לא מילה רעה אחת על הורייך..בכל אשמה המטפלת ההיא.. כשאני קוראת את הודעותייך, אני רואה בעיני רוחי ילדה קטנה אבודה בעולם. כל כך קטנה,לבד , כל כך אבודה ולא מבינה איך מתנהל העולם..כל כך מחכה למישהו גדול שיאסוף , יחבק, יסביר ברוך איך העולם מתנהל, מה עושים בני אדם, איך, מה ,למה,כמה, מי בעד מי, מה קורה ועוד.. כשאני קוראת אותך, הבטן שלי מתכווצת. יש בי רצון כל כך חזק לקחת את הילדה הזו ,לאסוף, לחבק אותה ברוך ולהסביר באופן שתבין ותרגע.. שתרגיש בטחון ורוגע.. מימה, גם כואב לי כשאני קוראת ומבינה שאת עובדת בעבודה שלא מספקת אותך וגם התמורה הכספית לא מרוממת.. כאילו בא לי לצעוק. את הרי מבריקה, השפה, הדיוקים שלך, הרגישות לכל ניואנס קטן, הציטוטים והשאלות שלך.. מימה מתוקה, אולי בסופה של הודעה זו כל מה שאני רוצה זה לתת לך יד ולומר לך, מימה , את לא לבד !!! ויש בך משהו מקסים בעיני.. משהו כל כך ראשוני.. איתך-במבי.
התגובה שלך ריגשה אותי והיא מלאה באמפתיה.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
