"תביא את זה בתוך הפגישה"

אודי אני אשמח להבין אחת ולתמיד למה גבולות כאלה חשובים ולמה יש איזה רצון מצד מטפלים שהפגישות יהפכו למשהו הרמטי בלי נזילות של מציאות חיצונית לתוך הקשר של מטפל מטופל .. למשל הטענה שזה יחליש את הטיפול אם מטופל יחשף לדמותו של המטפל בחיים האמיתיים... למה בכלל לעודד יצירת תפיסה רגשית אך לא מציאותית של המטפל? מצד אחד מספקים תנאים לעודד את יצירת ההעברה, מצד שני בסופו של דבר מנקבים את חור בבלון הזה, לא? שבים ותופחים מציאות בפניו של המטופל.. אז מה הפואנטה? האם מה שנחווה במקום הרגשי הרך, רגיש חשוף ופגיע שמרשה לעצמו להנגע, אז עוצמתו שהוא נרשם בזכרון ולא יאבד עוד? אשמח להבין