הספקתי?

ללכוד את המפלצת אודי, הי, עוד לא הגעת,אולי אספיק סליחה שכותבת שוב.שמסתבכת. איך אסביר? יש בתוכי מפלצת... ממש לא מובנת, מוזרה. והכל בחוץ שקט ,בסדר. כמו בהארי פוטר, שהוא מגלה שחלק מוולדמורט בתוכו... שהוא צריך להלחם נגד עצמו... ולפעמים לא הכל מעורבב ומבולבל בתוכי אלא דווקא בהיר ומופרד, הכיסוי, המסביב -והיא. יש לי מין רצון לפגוע בעצמי, לא באופן קונקרטי. לתפוס. להשמיד אותה. אתה יודע שבלשון התנך כשאומרים לפגוע זה לפגוש? התחלתי טיפול. התחלתי לפגוש איזה שרברב של הנפש. אני מפחדת נורא, ואני לא יודעת, לא מרגישה, לא בטוחה, אם יהיה למפלצת שם מקום מתאים. קצת אנושי, נורמלי שם בשבילה. אולי אני צריכה איזה שמאן כזה. שיגיד "דיבוק צא, דיבוק צא"... נמאס לי ממנה כבר. צריכה למצוא עם מי, ואיך... ולגבי כאן: צריכה לבקש סליחה אם פגעתי , אם הגבתי לא מתאים למישהו. אולי מנסה להיפרד, מנסה להירפא, לא יודעת ליל מנוחה, גילת והמפלצת

היי גילת, רציתי לספר שאני מכירה את המפלצת הזו, את אחת מהאחיות שלה. כמו מפלצת מרובת ראשים, שכולם בעצם נסמכים על גוף אחד שהוא העצב או הרוע. מכירה את הריבוי מימדים הזה: שיש היא ויש את שיש אנחנו שיש היא שהיא את, ואת שהיא היא או שהיא לא היא. ששמות גוף חסרים את הגוף הזה שהוא היחסים האלה. גוף ראשון-שלישי. שמחתי לשמוע שהכנסת למשוואה עוד שם גוף. שיטיב איתך (בכך שיהרוס אותה או יהיה טוב אליה? מכירה גם את הבלבול הזה) וילווה. בהצלחה גילת יקרה, נעמה.

נעמה, נעימה וכואבת, תודה על ההשתתפות, כאן ושם. רוצה לשלוח לך בחזרה יד מחזקת בתקופה הזו שבלי המטפלת. רוצה לומר לך, אם זה עוזר, שאני שומעת גם את המטפלת שבנעמה, שאני קוראת וכואבת וטיפה דואגת, אבל גם משהו בי נרגע כשמרגיש שלנעמה יש את נעמה. מרגישה שמשהו בך יודע שמגיע לך להרגיש טוב, תגבירי את הקול הזה כמה שאפשר, טוב? טוב שיש גם את כאן. וטוב שאפשר לפעמים להכריח את עצמנו לדאוג לעצמנו, מבחוץ פנימה. כך אני עכשיו קצת מנסה. הגוף הולך וסוחב אחריו את הנפש. שמרי על עצמך, את מקסימה.