it's my party and i cry if i want to

הי נטע, קודם כל - מזל טוב. למרות הכאב והזיכרון הקורע - זה יום מיוחד וצריך לתת לו את המקום. ובאשר למה שרצית להגיד - זה דיאלוג קשה וכואב, שכנראה כרגע יכול להיות רק פנימי (ואולי לכן גם מלווה בפגיעה העצמית). בגיל מסויים אני מקווה שמפסיקים להרגיש כל כך מכווצים ומפוחדים. מרוקנים, חלולים ומחוללים. מקווה שתתחילי להרגיש במהרה שינויים שמתרחשים. אודי