מה הטעם בספרציה בעקבות טיפול

אם יוצאים משם אחרי זעזועים רגשיים די מיואשים... הייתי בפגישה טיפולית היום עם עובדת סוציאלית. אני כבר מכירה את כל התיאוריות בעצמי. לא נושאת עיניים העברתיות יותר כלפי סמכות כלשהי ולא עושה אידאליזציות יותר, גם לא מחפשת אמהות שמוכיחות את עצמן ככוזבות יותר. מגיעה לשם ותוהה מה זה נותן ללא התמימות ההיא שהחריבו לי אי אז בטיפול אחר.. ללא התמימות ההיא כבר אין תהליך שאפשר לעבור . זה ברור כ"כ שהכל תלוי בי ורק על זה יקום או יפול דבר. והמטפלת סתם שם ברקע פעם ב.. מעין רשת בטחון למנוע קריסה לתוך היאוש.. אגב הצלחתי לבקש העלאת שכר אחרי התפתלויות פנימיות רבות וקושי. כנראה שמתכוונים לעלות לי את השכר לשעה ב2 ש"ח.. מדהים איך מטפלים מסוגלים לומר בלי להנעיד עפעף 'התעריף' שלי זה 200, 300, 400... לא ברור. בחוויה שלי זה 'להתנשא ולהשפיל כל הדרך אל הספרציה המיוחלת'.. עאלק 'פונקציות אמהיות'.