Candy Crush

הי למי שקורא... רציתי לשתף, שוב, בעצם, תיעוד שכזה, שאני נמצאת במצב של תקיעות נוראית, כזאת כואבת של זעקות שבר, כפי שרשמתי זה מכבר. נוספו עוד לרשימת האין מעש. מהבסיסיים. כמעט להפסיק להיות... סוריקטה

סוריקטה יקרה, כמעט להפסיק להיות, אבל לזעוק מכאב. קצת מוזר, אבל נדמה לי שהקיום הכואב והנוראי, נוראי פחות מהאין. ובא לי לצעוק בחזרה שתמשיכי לזעוק, להילחם בקטטוניות הזו. לסמן קיום בתנועות גסות, חלקיות, כדי להיות. אני רואה אותך עושה את זה, באיזה כוח פנימי אדיר, כנגד השאיבה של החור השחור. אני יושבת ביציע ומעודדת, כמו בתחרות ספורט, מרימה שלטים ומנסה לעזור במחשבה. אני מאמינה בגרעין הזועק. אולי העוצמה של הכאב האינסופי תתפרץ מתישהו ותתגלגל לכדי הימלטות מהחור השחור. איתך במאבק בתיאוריה של סטיבן הוקינג, נעמה.

הי נעמה, את כותבת יפה כל-כך. קשה לי לראות כרגע כיצד הכוח מתורגם לכיוון ההימלטות. אך מי ייתן. צומת כזה. בחירה בין חיים ובין מוות. עוד לא בחרתי בחיים. מן מצב של אסור-לכתוב-בפורום. המטפל יודע. כתבתי לו שוב, פעמיים, אך לא קיבלתי מענה, וכנראה גם שלא אקבל עד לפגישה. את יודעת, מה שכתבת הזכיר לי שאחד מהאנשים היקרים לי מנסה להיאבק לו אי שם, לבדו, אם כי מסתמן שדי בכישלון, בתיאוריה של פיזיקאי אחר, מזוכי הנובל בתחום. כן, נשמע מטורף למדי. האיש הזה גם חולק מחלה מאותה משפחה של מחלתו של הוקינג. מניחה שגם להזדהות עם הייאוש ההוא, המלווה למחלתו, ישנה השפעה ניכרת עליי. אנא הישארו איתי גם כשאני כך, סוריקטה

הכאב שלך עובר דרך המילים והזעקות מהדהדות... אני הרבה מסתבכת עם המילים ועם הזעקות ומה שביניהן. לא יודעת... אבל אני פשוט לא מצליחה להביע הרבה. ויש לי הרבה רחש בפנים. מכל הסוגים. ואת מצליחה, סוריקטה. האם זה מעודד? לא נראה לי..... אבל זו יכולת מופלאה בעיני. איתך בכאב שריל

שולחת לך בחום: https://www.youtube.com/watch?v=vZHQIBhnK2I איתך באשר את... אנימה